השירים הדפופים שייכים עכשיו לכולם.

שירים הם מצבות

שִׁירִים הֵם מַצֵּבוֹת


לָרְגָעִים שֶׁהָיוּ וְאֵינָם


זִקּוּקֵי אֲהָבוֹת


אוֹ כִּתְמֵי כְּעָסִים שֶׁל חִנָּם

הַמִּלִּים מַנְצִיחוֹת


הֲגִיגִים שֶׁחָלְפוּ בְּרֹאשָׁם


שֶׁל כּוֹתְבֵי הַבְלָחוֹת


מִקַּצְוֵי הַדִּמְיוֹן וְאֵי שָׁם

וַאֲנִי מִתְרַשֵּׁם


כְּמוֹ הַזְּבוּב עַל הַקִּיר


כָּךְ חוֹרֵט וְרוֹשֵׁם


רַק כְּדֵי לְהַזְכִּיר.

מַנְגִּינוֹת הֵן כְּנָפַיִם


לַשִּׁירִים שֶׁהָיוּ וְעוֹדָם


מַגְבִּיהוֹת עַד שָׁמַיִם


מְעִיפוֹת וְחוֹשְׂפוֹת אֶת סוֹדָם

מְחַבְּקוֹת מְלַטְּפוֹת


מַנְעִימוֹת שַׂרְעַפִּים עַד אֵין סוֹף


כְּמוֹ דְּמָעוֹת שֶׁשּׁוֹטְפוֹת


אֶת תּוּגַת הַמִּלִּים כְּדֵי לַחְשֹׂף

אֵיךְ אֲנִי מִתְרַשֵּׁם


כְּמוֹ הַזְּבוּב עַל הַקִּיר


וּמַרְגִּישׁ קְצָת אָשֵׁם


אַךְ אוֹהֵב גַּם מוֹקִיר

הַסְּפָרִים הַכְּרוּכִים


הֵם בָּתֵּי הֶעָלְמִין לַשִּׁירִים


שָׁם טְמוּנִים וְנָחִים


עַד נִפְקֹד וְנַנִּיחַ זֵרִים

הַכּוֹתְבִים מִתְחַלְּפִים


כּוֹתָרִים נִשְׁאָרִים לְעוֹלָם


הַשִּׁירִים הַדְּפוּפִים


שַׁיָּכִים מִן הַסְּתָם לְכֻלָּם

כָּךְ אֲנִי מִתְרַשֵּׁם


כְּמוֹ הַזְּבוּב עַל הַקִּיר


שֶׁחֲלוֹם הִתְגַּשֵּׁם


וּמוֹדֶה גַּם מוֹקִיר

דודיק