סבאוהב מארח לפני שבת

שלום דודיק,

אומר לכבודך, שאתה חותם על מה שאתה כותב לבני בניך בחתימת "סבאוהב".

"עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם" (משלי פרק יז פסוק ו). פסוק מעניין. בני הבנים, הם עטרה לראש הוריהם –זקניהם. הם מכתירים אותם בכתר `מותר האדם` מן הבהמה. הרב הראשי לתל אביב יפו הרב אונטרמאן עליו השלום אמר על  הפסוק בקהלת פרק ג יט`:"...וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן " כי יתרון האדם על הבהמה הוא ה"אין", ראשית תיבת אייניקל, נכד ביידיש.

אכן אין בנמצא בריאה בעולם המתייחדת ביכולת לקיים מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה בכמה מקומות כגון בתלמוד בבלי מסכת יבמות דף סב עמוד ב "בני בנים הרי הם כבנים". היחס ההורי בקרב בעלי החיים הולך לכל היותר לשני דורות, כגון יחס הלביאה לגוריה, וגם זה לעיתים קרובות רק לראשית חיי הוולד, ולעיתים קרובות אפילו ייחס זמני ומצומצם מעין זה אינו קיים.

התנועה כביכול בחלקו הראשון של הפסוק הוא מבני הבנים אל הזקנים. בחלק השני התנועה היא מן האבות לבנים, וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם. הבנים הצעירים לא יכולים עדיין להטביע חותם מכוחם שלהם, לא חותם ערכי,לא חותם חומרי, לא חותם מעמדי. הם יורשים מה שהם יורשים מאביהם. האב, והאם כמובן, הם תפארת בניהם. בני הבנים הם עטרת הסב והסבתא. ההורים מעניקים לבניהם- את מענק הקיום, הקמח, התורה. בני הבנים מעניקים עטרה לראש זקניהם- עטרת מותר האדם.

נכון שגם הסבים והסבתות אינם פוטרים עצמם מלהמשיך את החובה המוטלת על האב ועל האם כפי שכבר ציטטנו מתורה שבעל פה "בני בנים הרי הם כבנים". זאת צדקה שהסבים והסבתות עושים בכל עת, כי על פי דין, מצוות גידול הילדים וחינוכם והדאגה לשלומם ולרווחתם, מוטלת על אביהם ועל אמם וגם זה רק עד לשלב משלבי הבגרות, ועל הסבים ועל הבתות היא אינה מוטלת, אבל מאהבתם את בני הבנים כבנים הם נושאים גם הם בקיום מצוות רווחת נכדיהם וניניהם אם הם זוכים. אבל העיקר הוא מה שבני הבנים מעניקים, "עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים".

אומר לך עוד משהו על פסוק אחר. בדברים פרק לב` פסוק ז` כתוב:" זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ". משה רבנו נפרד במילים אלה שבפרשת "האזינו" מעל דור יוצאי מצרים סמוך לכניסה לארץ ישראל ומציע להם לקבל על עצמם לחיות מתוך מודעות לדברי ימי האדם באשר הוא אדם  זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, ולדברי ימי עמם ומשפחותם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר.

המשטח של ההווה אינו מספיק כדי לבנות עליו תשתית קיומית. הדרך להיסטוריה עוברת דרך שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ, שאל את האבות ושאל את הבנים ( הפרשן אונקלוס מדגיש כי זְקֵנֶיךָ הם לא זקני העדה וחכמיו אלא גם הסבים ואולי בעיקר הסבים). באחת מן התשובות של הריב`ש ( רבי יצחק בר ששת מברצלונה) הוא מציע לשואל צעיר שפנה אליו:  "ואם אתה נעלב ולא עולב, שכר הוא לך, ועל זה נאמר: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". והוא מוסיף כי הוא נכון לברר את ייחוסו ואת מעלותיו של השואל בזו הלשון: "ולמלאת שאלתך ובקשתך, לחקור ולדרוש על אביך נ"ע ( נוחו עדן), ועל שני זקניך, אבי אביך ואבי אמך". 

ובכן גם מכאן ראייה כי זקניך הם  אבי אביך ואבי אמך. משה רבנו מיעד תפקיד חשוב לאבות ולאמהות, לסבים ולסבתות ביצירת הזהות היהודית הלאומית של הנכדים. אבל בוודאי לא נעלמת מעיניך העובדה כי על אביך הוא אומר וְיַגֵּדְךָ ואילו על האבות הוא בוחר בפועל אחר, וְיֹאמְרוּ. הסבים אומרים, האבות מגידים.

למה?

ידידי, על פי פירושי שלי, הדברים נובעים  מהבנה שונה של משמעות ההיגד אל עומת משמעות האמירה. הנה כי כן כתוב  בשמות פרק יט` פסוק ג`:"...כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל". רש`י מפרש על פי המדרש:" לבית יעקב - אלו הנשים, תאמר להן בלשון רכה. ותגיד לבני ישראל לזכרים, דברים הקשין כגידין". ( יאמר כאן בסוגריים כי משום כך נקראים בתי הספר החרדים לבנות "בית יעקב" כי "תאמר" בלשון רכה, היא לנשים). 

לענינינו, מכאן ראייה כי האבות המלמדים את בניהם עושים כן בדרך של  וְיַגֵּדְךָ ,שיש בה מרות, שהיא קשה כגידין, ואילו הסב מספר לנכדיו בדרך של וְיֹאמְרוּ, שהיא רכה, ספוגת אהבה, סבאוהב!

את החידוש הזה אני מעניק לך בתודה על העונג שעשית עם נכדי שלי שקראו בספריך והעידו לפני ולפני רעייתי ולפני הוריהם שלהם כי אהבום מאוד.

שלך בידידות

יצחק מאיר

כוכב יאיר 08.05.09

ערב שבת פרשת אמור התשס`ט

מילים: דודיק הלפרין

הפקה: גיא וינגרטן

ביצוע: דרור קרן