רגע של אמת

אמת וחובה

אָדָם בּוֹחֵן חֻבַּת חַיָּיו

אֲבָל עֵינָיו סוּמוֹת

הוּא לֹא יֵדַע, גַּם אִם חַיָּב

יֵשׁ אֲרֻבּוֹת קְסוּמוֹת

שֶׁמּוֹצִיאוֹת עָשָׁן בְּלִי אֵשׁ

נִיחוֹחַ אֲהָבִים

מַגַּע שְׂפָתַיִם, לֵב גּוֹעֵשׁ

מֵרְגָעִים גְּנוּבִים

וְהָאֱמֶת, הִיא לֹא אֶתְנָן

קָשָׁה הִיא אַךְ צְרוּפָה

לֹא נַחֲלָתוֹ שֶׁל הַיַּחְפָן

וְלִפְעָמִים תְּרוּפָה

אַף תִּתְהַדֵּר בִּשְׁלַל נוֹצוֹת

יָפָה הִיא עֲרוּמָה

וְגַם מִתַּחַת מַחְלָצוֹת

בָּרָה הִיא וּתְמִימָה

אָז תְּנִי לִי אֶת יָדֵךְ

לְהֶרֶף הַמִּפְגָּשׁ

אֶנְצֹר בִּי אֶת סוֹדֵךְ

לִבִּי הוֹמֶה נִרְגָּשׁ

וְעֵת תַּרְפִּי מוֹסְרוֹת נַפְשֵׁךְ

אֶהְיֶה לְךָ נְחִיָּה

כִּי לֹא לָנֶצַח יִמָּשֵׁךְ

וְלֹא לָעַד שְׂכִיָּה

יָבוֹא זְמַנֵּנוּ וְנֵלֵךְ

אֵי שָׁם לָעֲרָבוֹת

אִם תִּבְחֲנִי אֶת תּוֹךְ תּוֹכֵךְ

תִּרְאִי גַּם אֲהָבוֹת

רַק תְּנִי לִי אֶת יָדֵךְ

לְהֶרֶף הַמִּפְגָּשׁ

אֶטָּמַע בְּתוֹךְ סוֹדֵךְ

אֶמּוֹג אוֹהֵב נִרְגָּשׁ.

דודיק