רק אושר ועושר

הכל מתחיל כרגיל בשיחת טלפון תמימה.

אבא, מה אתה עושה מחר בבוקר?

אני כמובן לא עושה כלום. אצלי היומן תמיד פנוי אחרי שיחות הטלפון שאני מקיים עם ביתי היקרה.

אז מה דעתך לשמור על טליה? היא שואלת ,מבקשת, אומרת, מודיעה לי. יש כמובן גם הסבר למה ומדוע אבל בינינו, את מי זה באמת מעניין. העיקר שקיבלתי כמה שעות של אושר עם הנכדה בת השנה - טליה.

למחרת בבוקר אני מקבל את הנכדה עטופה ומוכנה לטיול של כיף, בשבילי מושבנו הדל שבשרון הפרדסי. אני יוצא לדרך, נהנה מהטבע והאויר הצלול ומסביר לעצמי על העצים והפרחים שמסביב, כי היא, נכדת חלומותיי, נרדמה כבר אחרי דקה או שתים של מסעינו הקסום. וכך, אחרי סיבוב אחד שבו אני מפגין לעיניי כל את סבאותי המסורה, אני גורר את העגלה ואת עצמי חזרה אל הגינה שבחצר ביתי. שם אני מתיישב בנחת על הנדנדה, מול פרצופה המתוק והמנמנם של נכדתי ומתמכר לעושר הבא:

ציפורים מנקרות ונכדה

אצלי בגינה

מעכסת צוצלת

זלזול מפגינה

ואף לא מתנצלת

בתנועה רוב הזמן

לפעמים היא עוצרת

וזה גם סימן

שתתחיל לנקר את

זרעי הפרחים

שכבר לא ינבטו

פרורים נשכחים

שכך סתם נשמטו

מפיות נכדים

שקפצו לבקר

וגם הם – חמודים

רק ביקשו לנקר.

פתאום מהצד

מתקרב לו צוצל

לא ברור כלל כיצד

וגם לא מתנצל

הוא מותח צוואר

מסתכל לעברה

כמו ידיד משכבר

גם מושיט לה אברה

ושניהם באחת

זוג יונים כך עפים

ישירות למנחת

שעל גג רעפים

קצת דחיפות גור, גור, גור

הוא קופץ, קצת נרגן

תוך שניות זה גמור

הם חוזרים אל הגן.

אצלי בגינה

על עצי הפקאן

שלישיה מפגינה

ביצועים – לא מכאן

חבורה של עורבים

ניצבים על ענף

זה לזה מתקרבים

למרחק של כנף

מרכלים בלי חשבון

על אותה עורבנית

(ואבוי לעלבון)

שעשתה לה תפנית

מדוגרת צנועה

נטולת כל זימה

לנוטשת פרועה

חרושת מזימה

עם גבינה וגוזל

היא עזבה את הקן

לחפש קצת מזל

עם שועל מזדקן

מזדקן, מדדה,

מתבדחים הלצים

לשועל – בואו נודה

בהחלט יש ביצים

החיים כה יפים

והנ""ל לא בתול

ומיד מוסיפים

בנימה של ביטול

זה נשמע קיצוני

עורבנית שתברח

אבל לא רציני

וסתם עורבא פרח.

הדקות כך נוקפות

בקנאה ודברת

לא אכלו העופות

קיבתם מקרקרת

הם יורדים מהעץ

נוחתים מתחתיו

מתחילים לקפץ

על שלכת הסתיו

מחפשים, כך נדמה

כי קשה כבר לזכור

את מנת הגורמה

בעזרת המקור

כך מוצא, לפורקן

כל עורב בתורו

אגוז של פקאן

בזיעת מקורו

ומיד הם עפים

חזרה אל העץ

הם כבר די עייפים

אך נותר לנפץ

הם נוקשים נחושים

בקליפה הקשה

זה נשמע די מרשים

כמו בכלי הקשה

ואני מצטרף

ככה סתם, מנסה,

על כרסי לתופף

לא נגן מנוסה.

אצלי כך בגן

יש דררות–עשרות

שעושות בלגן

מדברות ושרות

בשמחה ובגיל

הן באות לאכול

משתלטות כרגיל

בשיטת כל יכול

גם צורחות בתוכית

מבריחות את כולם

ואותן להשקיט

אין סיכוי לעולם.

(יש שמועות, כך אומרים,

זה נורא ואיום

נעלמו הדרורים

כבר מאז עד היום )

אך כשהן מסתלקות

צפורינו חוזרות

חיש מהר, תוך דקות

הן כבר שוב מנקרות

הנקר למשל

מחבק גזע עץ

זה עתה הוא נושל

ועכשיו כבר נועץ

במקור למזל

טפו, טפו, טפו, הוא נוקש

התולעת כבר ז""ל

אבל הוא מתעקש

וממשיך להקיש

בלי הפסק, בלי לחשוש

מה, הוא כלום לא מרגיש

לא כואב לו הראש ?

ירגזי עם פסים

מתיישב על עמוד

המשורר המקסים

לכאורה קצת גלמוד

אבל לא, לא ולא

יש בת זוג בסביבה

לא כעזר מולו

וגם לא חביבה

התחייב המסכן

לכלה הנבזית

כבר לבנות את הקן

לאותה ירגזית.

מרחוק, מאי שם

שוב קופץ לביקור

בהילוך מגושם

מצטרף לניקור

נחליאלי חצוף

בסינור, מעונב,

עם כנפיים וגוף

אך הרוב הוא זנב

הוא לא נח לעולם

מתרוצץ ומלין

ויודעים זאת כולם

הוא צריך רטלין.

ועוד יש דוכיפת

ופשוש וצופית

וחנקן פסיכופט

וירקון וחוחית

וגם בולבול ותור

ואפילו שלדג

עוד רבים מי יספור

איזה עושר מופלג

כך אצלי בגינה

כשאני בה יושב

נכדתי ישנה

ואני עוד חושב

מה אפשר לבקש

הן זאת לא אשליה

שהכל לי כבר יש

ציפורים וטליה.

סבאוהב דודיק