רק על עצמי?

אני קורא את הרשימות והשירים האחרונים שכתבתי ואני שם לב לבושתי, שרובם עוסקים בי וברומו של עולם. האומנם כל העולם "גשר צר מאוד" ועולם המשורר "צר כעולם נמלה"? ומה עם קצת ענווה ומידתיות.

אין כמו ט"ו בשבט כדי להכניס, אותי לפחות, לפרופורציה. עם כל הכבוד לנפשי המיוסרת והחבוטה, לרגעים המיוחדים של חיי ולמה שביניהם או למי שהכרתי יותר או פחות, מפגש חגיגי אחד עם כל שבט ילדי ונכדיי, מחזיר אותי באחת, לדבר האמיתי.

כמו מידי שנה, יוצרים צעיריי חיי, בובות נפלאות מפירות הארץ ומיובשיה, כיד הדמיון והיכולת הטובה שלהם. הבובות מונחות קוממיות על השולחן לצורך צילום משותף וביניהן, כמו תמיד, היצירה של אימא שלי, זאת שהתחילה עם המסורת הזאת לפני כמה עשורים רבים. כהרגלה בקודש היא מחברת בעזרת קסמי עץ מיני פירות יבשים ושמוטי קטן לאשכולית ענק. הסומו היהודי במלוא הדרו וצימוקיו.

זה גם המקום לשתף אתכם בפירעון חובי למאיה, נכדתי המפוזרת, שביקשה ממני לכתוב לה משהו כפיצוי על השמות המוזרים שאני ממציא לה כל אימת שאנחנו נפגשים .

והכל אמיתי – כרגיל.

מאאאיושקה

בכפר קטן – אולי מושב

נמצאת ילדה ממש עכשיו

שלא סופרת אף אחד

קוראים לה מאיה – זן נכחד

היא כבר פותרת תרגילים

כן יש לה גם אוצר מילים

ולא תוכלו זאת לנחש

שהיא בכלל עוד לא בת שש

אבל הכי הכי חשוב

ותזכרו זאת שוב ושוב

שיש לה סבא, בודאי,

שהיא קוראת לו: "סבא די"

במקום שלום לך נכדתי

המציא לה שם, לא אופנתי

כשאת המ""ם מדגיש, מושך,

קורא: "מאאאיושקה מה שלומך"

והיא צוחקת כי ברור

שזה ממש לא סוף סיפור

הוא עוד ימציא לה- "סבא די"

שמות כאלה שכדאי

להתאזר בסבלנות

כלפיו לנהוג בסלחנות

כי הוא הרי ימשיך ודאי

עד שתגיד לו: "סבא די".

אז היא תגיד והוא ימשיך

והיא כרית עליו תשליך

וכך שניהם זוג עקשנים

עוד ייהנו הרבה שנים

ויום אחד, זאת רק דוגמא,

הולכת מאיה ערומה

ומתיישבת באמבט

וסבא סתם זורק מבט

הוא מחייך חיוך נפשע

וכך קורא לה הרשע:

"תראו תראו חבריא

הגברת ערומאיה

כמה היא נחמדיה

מיד תלך לישון"

והיא צועקת "איה"

סייעתא לה דשמיא

קוראת גם לסבתאיה

ומוציאה לשון.

אבל בסוף הם מתפייסים

כמו זוג יונים, ממש מקסים,

להתלבש הוא לה עוזר

וגם הצחוק תמיד חוזר

כשהיא לובשת על ראשה

את מכנסיה בלי בושה

ואת גרביה ללא חת

במקום על שתיים על אחת

פתאום היא חשה אי נוחות

לתחתונים ניקרע החוט

וגם רוצה ללבוש חולצה

בתנאי שהיא אותה תמצא.

כזאת היא מאיה – זן נכחד

שלא סופרת אף אחד

ורק אולי סתם במקרה

כשסבא לה פתאום קורא:

"מאאאיושקה......"

סבאוהב דודיק