שיר כמעט אופטימי

ישנם רגעים בחייו של אדם.

כן אני יודע, כבר כתבתי את המשפט הזה אבל הפעם אני מבקש להתעכב על רגע כזה,יחיד ומיוחד. הרגע שבו אתה מתעורר, מסתכל סביבך ורואה שאתה מוקף במראה אחת גדולה, כזאת שלא משקרת. כזאת שמטיחה בפניך את כל האמת ללא כחל וסרק. האמת שניסית לצבוע בורוד, לעגל את פינותיה, להסתירה עד כמה שניתן ואפילו אולי לחיות איתה בשלום - בשקר.

לכל אחד יש את נישת השקר שלו. זה יכול להיות קשור עם חברים, משפחה, עבודה, אהבה. בקיצור כל מה שמציאות החיים מספקת לנו ובשפע.

כמעט לכל אחד מאתנו יש בחייו לפחות רגע אחד כזה. הוא יכול להיות כואב, מזכך, מעורר, מדכא, משברי, מכונן, מאוחר או שמא של מיפנה. תבחרו בעצמכם. אני לעצמי ביקשתי:

רק קצת לחיות

יֵשׁ בֹּקֶר כָּזֶה

שָׁקוּף וְנִבְזֶה

שֶׁאֵין בּוֹ תִּקְוָה אוֹ תּוֹחֶלֶת

פִּתְאוֹם אַתָּה קָם

הַכֹּל מְעֻקַּם

מַכָּה הָאֱמֶת - לֹא חוֹמֶלֶת

מַתְחִיל לַחְשֹׁב

אִם זֶה רַע אוֹ זֶה טוֹב

כָּךְ לָדַעַת אֶת כָּל הָאֱמֶת

שֶׁיֵּשׁ בֹּקֶר יָחִיד

סוֹפָנִי וּמַפְחִיד

שֶׁאַתָּה לֹא קָם - כִּי אַתָּה מֵת

אָז תְּנוּ לִי רַק לִחְיוֹת

קְצָת פָּחוֹת אוֹ קְצָת יוֹתֵר

כִּי אֵין לִי צִפִּיּוֹת

וַאֲנִי כְּבָר אֶסְתַּדֵּר

יֵשׁ יוֹם שֶׁכָּזֶה

אֲבִיבִי מִתְחַזֶּה

שֶׁהַכֹּל בּוֹ נִפְלָא וּמַבְטִיחַ

שֶׁאַתָּה מִתְעַנֵּג

לֹא חוֹשֵׁב לֹא דּוֹאֵג

עַל קָפֶה וַחֲצִי אֲבַטִּיחַ

וּכְשֶׁעֶרֶב עָצֵל

מַאֲרִיךְ אֶת הַצֵּל

וְהַחֹשֶׁךְ מַתְחִיל לְאַיֵּם

אַתָּה שָׁב וּמְגַלֶּה

שֶׁהַטֶּפַח מַשְׁלֶה

וְגַם לֹא מִתְחַיֵּב לְקַיֵּם

אָז תְּנוּ לִי רַק לִחְיוֹת

קְצָת פָּחוֹת אוֹ קְצָת יוֹתֵר

כִּי אֵין לִי צִפִּיּוֹת

וַאֲנִי כְּבָר אֶסְתַּדֵּר

יֵשׁ לַיְלָה כָּזֶה

עִם יָרֵחַ רָזֶה

וְאַתָּה כְּבָר מַרְגִּישׁ בָּרָקִיעַ

מְפַנְטֵז עַל שָׁלוֹם

וּמֵבִין זֶה חֲלוֹם

עוֹד בְּטֶרֶם הַשֶּׁמֶשׁ הִפְצִיעָה

וְהַבֹּקֶר יָבוֹא

אֵם תִּרְצֶה וְאִם לֹא

כְּשֶׁאַתָּה כְּבָר מֵבִין - אֵין מֻשְׁלָם

לֹא אֻמְלַל לֹא מִסְכֵּן

רַק רוֹצֶה לְתַקֵּן

אֶת שֶׁיֵּשׁ - זוֹ דַּרְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם

אָז תְּנוּ לִי רַק לִחְיוֹת

אִם אֶפְשָׁר אָז קְצָת יוֹתֵר

לֹא אֵין לִי אַשְׁלָיוֹת

וַאֲנִי כְּבָר אֶסְתַּדֵּר.

סבאוהב דודיק