עוד קצת אביב וזהו

האביב הולך ונמוג תוך שהוא מתמזג עם הקיץ עד לכדי אובדן זהות מוחלט.

נדמה לפעמים שהוא עדיין איתנו, רק כדי לעזור לחזאים להסביר את השינויים הקיצוניים במזג האויר.

בינינו, למי זה באמת אכפת שהטיפטוף הקל שבא אחרי השרב הכבד, אופייני לתקופת האביב. ואם הוא לא היה אופייני, הוא לא היה מלכלך את המכונית ששטפתי רק אתמול?

אז למרות שהחום והחום כבר השתלטו עלינו מזמן, ומעלי הכותרות נשארו רק העיתונים הצהובים מבושה, החלטתי להביא עוד קמצוץ מהאופטימיות הבלתי אפשרית של סבאוהב.

גם כאן, האביב הוא רק תירוץ.

יוֹם אָבִיב שֶׁל הַבְטָחוֹת

הַבֹּקֶר נָשַׁק  לְמִצְחִי בְּרַכּוּת

הִבְטִיחַ לִי יוֹם שֶׁל פְּרִיחוֹת

זֶה הָיָה בִּשְׁבִילִי כְּמוֹ חֲצִי הַמַּלְכוּת

עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לְפָחוֹת

רָצִיתִי כָּךְ סְתָם לְחַבֵּק אֶת כֻּלָּם

לִצְחֹק לַמְּצִיאוּת שֶׁל אֶתְמוֹל

כִּי הַכֹּל אֶפְשָׁרִי וְנִרְאֶה כֹּה מֻשְׁלָם

אִם נֵדַע עַל צָרֵינוּ לַחְמֹל

יוֹם אָבִיב כֹּה חָבִיב

לֹא שָׁחֹר וְלָבָן

עִם  הַטֶּבַע סָבִיב

שְׁלַל צְבָעִים – מְגֻוָּן

הָעֶרֶב חִבֵּק אֶת כְּתֵפַי בְּחִבָּה

הִבְטִיחַ לִי לַיְלָה קָסוּם

יָרֵחַ הִזְמִין כּוֹכָבִים לַמְּסִבָּה

בַּאֲוִיר  רֵיחָנִי וּבָשׂוּם

רָצִיתִי כָּךְ סְתָם לֶאֱהֹב אֶת כֻּלָּם

לְחַיֵּךְ לַעֲתִיד  שֶׁל מָחָר

לָשִׁיר בְּדוּאֶט  עִם צְרָצַר מְדֻפְּלָם

עוֹד בְּטֶרֶם יִהְיֶה מְאֻחָר

לֵיל אָבִיב כֹּה חָבִיב

עִם צְרָצַר רַבְרְבָן

וְעִם חֹשֶׁךְ  סָבִיב

מְנֻקָּד בְּלָבָן

זֶה יוֹם אָבִיב שֶׁל הַבְטָחוֹת

וְגַם הַרְבֵּה פְּרָחִים

אָכֵן נִסִּיתִי לְפָחוֹת

אַתֶּם לֹא מֻכְרָחִים

כִּי הַבְטָחוֹת יֵשׁ לְקַיֵּם

עִנְיָן מְאוֹד חָשׁוּב

חָלִילָה לָנוּ לְאַיֵּם

רַק לְהַבְטִיחַ שׁוּב

:

יוֹם אָבִיב,

חָבִיב,

מִסָּבִיב.

סבאוהב דודיק

"