הארץ שלי

מחר יום הזיכרון לחללי צה"ל. יום אחד בשנה שבו אני פוגש אבנים ואנשים שזוכרים כל השנה.

שורות שורות של מצבות יגון. לוחות של עצב צרובי שמות וקורות מתים, שמנציחות אלפי אובדנים שלא זכו למות בשיבה טובה - כי אין חללים זקנים. מקום קבורתם של חיילים שיום קבורתם "לא נודע", כי לכולם יום זיכרון אחד.

וביום הזה, אני עובר ביניהם כשהם עטופים בבני משפחת השכול. מעגלי אנוש עשויים דורות של כאב מחובקים בדמעות - כי אין מצבות שמחות.

ואני חושב על אותם נופלים זקופי קומה, שהיו כ "מנעולה של ארץ". זאת שידעה לתת וגם לקחת - הארץ שלי.

הארץ שלי

אֶרֶץ אֲשֶׁר שְׁבִילֶיהָ חָרְצוּ

בְּפָנֶיהָ אֲרֶשֶׁת שֶׁל עֶצֶב

זוֹ שֶׁהִתְחִילָה בְּ"אם תִּרְצוּ"

אַךְ חוֹלְמֶיהָ  נָפְלוּ בָּהּ בְּקֶצֶב

הִיא לֹא מְפַנֶּקֶת יוֹשְׁבֶיהָ

יָדֶיהָ קְפוּצוֹת, אֵין בָּהּ רֹךְ

אֲבָל אִי אֶפְשָׁר בִּלְעָדֶיהָ

נַמְשִׁיךְ בִּשְׁבִילֶיהָ לִדְרֹךְ

עֶרֶשׂ יַלְדוּת  פַּרְדֵּסִים וְשָׂדוֹת

הָאָבִיב מִסָּבִיב מְשַׁגֵּעַ

וַאֲנִי בִּפְלִיאָה  מְגַלֶּה אֶת סוֹדוֹת

הַבְּרִיאָה - כְּמוֹ שֶׁיֶּלֶד יוֹדֵעַ

צַב בֶּן יוֹמוֹ, חִפּוּשִׁית אֲדֻמָּה

וְעֵשֶׂב יָרֹק  עַד בִּרְכַּיִם

חֹלֶד עִוֵּר שֶׁדּוֹחֵף אֲדָמָה

וּפְרִיחָה - חֲגִיגָה לָעֵינַיִם

אֶרֶץ אֲשֶׁר נְחָלֶיהָ חָרְבוּ

אַךְ טֶרֶם יָבְשׁוּ דִּמְעוֹתֶיהָ

זוֹ שֶׁתָּמִיד כָּל שְׁכֵנֶיהָ סֵרְבוּ

וּמֵיטַב הַבָּנִים הֵם מְתֶיהָ

הִיא לֹא מְסִירָה אֶת מַדֶּיהָ

סִפֶּיהָ הִתְחִילוּ לִרְעֹד

אֲבָל אִי אֶפְשָׁר בִּלְעָדֶיהָ

נַמְשִׁיךְ  בִּדְרָכֶיהָ לִצְעֹד

שֶפַע מֶחֱווֹת שֶׁל חִבָּה וְשֶׁל נוֹף

נְעוּרִים שֶׁהַכֹּל בָּם מֻתָּר

וַאֲנִי עוֹד חוֹלֵם חֲלוֹמוֹת לְאֵינְסוֹף

לֹא חוֹשֵׁב עַל צָרִיךְ אוֹ מָחָר

הוֹרָה סוֹעֶרֶת, לֵילוֹת לְבָנִים

שִׁירָה  בֵּין כְּרָמִים וְיָרֵחַ

פִינְגַ'ן שֶׁל קָפֶה עַל שָׁלֹשׁ אֲבָנִים

אֲהָבוֹת מְשַׁכְּרוֹת וְגַם רֵיחַ

אֶרֶץ שֶׁל בֹּסֶר, אָבוֹת וּבָנִים

לַמְרוֹת שֶׁאַלְפַּיִם זוֹכֶרֶת

כָּל אוֹרְחוֹתֶיהָ בְּשֶׁפַע גְּוָנִים

אֶרֶץ שֶׁאֵין לָהּ אַחֶרֶת.

סבאוהב דודיק

"