מפי נכדים

להקשיב להם ולרשום- את זה כבר אמרנו. אוצר מופלא של אמרות שפר תמימות, שיוצאות מפי נכדינו ושגורמות לנו לרוץ ולספר לחבר`ה, תוך שאנחנו בודקים אם הקנאים זוכרים את חוקי התורשה של מנדל.

אני הפכתי לאספן כפייתי והתחלתי להפעיל רשת של מלקטים, הכוללת את הורי הנכדים וגם את הסבתאים מהצד השני.

דוגמא אחת קטנה.

נדבי, נכד מדהים וחסר סבלנות, חיכה להולדת אחיו שלא הזדרז לצאת, כמיטב המסורת של קודמיו. לשאלה- נו מתי כבר, הייתה התשובה: "עוד יום יומיים". וכך לא פחות מעשרה ימים. נדבי החליט שלאחיו יקראו - יום יומיים. אני רק חרזתי את ההתרחשות.

אסף יומיים

אַחֲרֵי תִּשְׁעָה,

שָׁאַל נָדָב:

"הַאִם יֵרְדוּ הַמַּיִם?"

אָמְרָה לוֹ אִמָּא:

"סַבְלָנוּת,

אוּלַי עוֹד יוֹם יוֹמַיִם."

חָלְפוּ יָמִים

וּקְצָת יוֹתֵר,

חַגִּית יָלְדָה בֵּינְתַיִם,

וְכָל אֶחָד

בָּחַר לוֹ שָׁם:

נִדְּבֵי – "יוֹם יוֹמַיִם".

יָצָא הַיֶּלֶד לַגִּנָּה,

הִבִּיט אֶל הַשָּׁמַיִם.

חָלְפָה צִפּוֹר,

הִתְעַנְיְנָה,

אָמַר לָהּ:

"יוֹם יוֹמַיִם."

בַּסּוֹף הֻחְלַט:

כֻּלָּם יָפִים,

"אָסָף" יָפֶה כִּפְלַיִם!

אֲבָל נִדְּבֵי הִתְעַקֵּשׁ,

רָצָה הוּא

"יוֹם יוֹמַיִם".

"וְשָׁם כְּבָר יֵשׁ?"

הִיא שָׁאֲלָה,

חוֹבֶטֶת בַּכְּנָפַיִם.

"צָרִיךְ לִבְחֹר,"

עָנָה נָדָב,

"אוּלַי עוֹד יוֹם יוֹמַיִם."

וּכְמוֹ תָּמִיד

הֻשְּׂגָה פְּשָׁרָה,

טוֹבָה הִיא שִׁבְעָתַיִם,

דִּבּוּר אִתּוֹ –

זֶה סְתָם "אָסָף",

עָלָיו – "אָסָף יוֹמַיִם".

"זֶה שֵׁם יָפֶה,"

אָמְרָה צִפּוֹר,

"נָעִים הוּא לָאָזְנַיִם."

אוּלַי בֶּאֱמֶת,

חָשַׁב נָדָב,

נִקְרָא לוֹ "יוֹם יוֹמַיִם".

סבאוהב דודיק