מסתפק ב מעט

ראש לשנה או זנב לחלומות.

יש לי ספק מה הם ההסברים המלומדים של חז""לנו לעובדה שאת ראש השנה חוגגים במשך יומיים. ההסבר שלי פשוט ובלתי מלומד. יום אחד לכבוד השנה הקודמת והשני לשנה הבאה.

מתחילים ביום הדין וחשבון לשנה שעברה.

המחשבה שביום אחד אני אמור להספיק ולסכם את כל מעשיי או מחדליי במהלך שנה שלמה, די מקוממת אותי. אחרי הכל מה אני, ממרומי גילי המופלג, כבר יכול או רוצה לזכור. וגם כשאני מעז ומנסה, מתנפלים עלי מכל עבר ומכל בן משפחה ומעלים על נס את יכולתי הדלה בתחום הדיוק  הנוסטלגי או האמת ההיסטורית הצרופה. עייפתי גם ממלחמות האגו ביני לבין אותם אנשי האמת האמיתית, זה מתיש אותי עד כלות.

תגידו, למי זה באמת חשוב אם באמת אמרתי את מה שאני בטוח שאמרתי והם בטוחים שאני בטח לא . בסוף אני אפילו לא זוכר על מה אנחנו רבים כי איך ועל מה אפשר בכלל להתווכח עם אנשים שבטוח שהם כל הזמן טועים.

החלטתי ללכת על החלומות שלי. אותם לא צריך לסכם או לזכור או לדייק אתם בפרטים. עליהם גם לא חייבים להגיש דין וחשבון. מתגשמים – טוב. לא מתגשמים, בשביל זה יש את השנה הבאה.

היום השני, הוא פשוט מיותר לחלוטין. באמת, מה כבר אפשר פה לתכנן ועוד לשנה מראש. אצלנו, במקרה הטוב, לוקח שנה שלמה כדי לתכנן יום אחד בקושי וגם אז לא בטוח שיצליח.

לא צריך אותו וממילא מה שהיה הוא שיהיה.

אבל בלי סיכומון קטן הרי אי אפשר. אז כך בחיוך רחב של נחת, אני יכול לומר לעצמי בסיפוק שכל חיי היה לי מעט יותר ממה שאני צריך ומעט פחות ממה שאני רוצה. ואם רואי השחורות או סתם רואי החשבון יכולים להרשות לעצמם לכתוב בדוחות הפתולוגיה שלהם ""הערת עסק חי"" על עסק מת, גם אני יכול לומר לכם שאם תסתפקו במעט, יהיה לכם המון. חלומות לא מתים הם רק מתחלפים וכל השאר זה לא יותר מכוסות רו""ח למת.

והעיקר שתהיה לנו שנה נפלאה ומאתגרת ושנדע תמיד, לא רק פעם בשנה, לתת לעצמנו דין וחשבון. ותמיד אפשר בחיוך גדול לגייס לעניין גם את ה...

נוסטלגיה לעתיד

אוֹמְרִים נוֹסְטַלְגְּיָה שֶׁל מִרְפֶּסֶת

דְּבָרִים עַל קֶסֶם שֶׁאָבַד

שִׂחַקְנוּ גַּע גַּע וְתוֹפֶסֶת

הַיּוֹם כֻּלָּם כּוֹכָב נוֹלַד

גִּלְגַּלְנוּ חָבִיּוֹת עַל דֶּרֶךְ

תְּזָזִית רַגְלַיִם יְחֵפוֹת

לְתֹם יַלְדוּת הַיּוֹם אֵין עֵרֶךְ

מְגַלְגְּלִים מַעֲטָפוֹת

כָּכָה סְתָם

קֻרְטוֹב שֶׁל חֶסֶד

לְרֶגַע קֶסֶם שֶׁאָבַד

יָדִי פְּשׁוּטָה

וּמִתְרַפֶּסֶת

כְּמוֹ מְבַקֵּשׁ לִי עוֹד אֶחָד

שָׁעָה בְּצֵל הָאִזְדָּרֶכֶת

הָיְתָה עוֹלָם שָׁלֵם מֻפְלָא

וּכְשֶׁצָּרִיךְ הָיָה לָלֶכֶת

כֻּלָּם הָלְכוּ לְלֹא מִלָּה

וְהַנּוֹסְטַלְגְּיָה הִיא נִשְׁאֶרֶת

קְצָת מְבֻיֶּשֶׁת לְבַדָּהּ

כִּי הַמְּצִיאוּת נִרְאֵית אַחֶרֶת

לְלֹא הַקֶּסֶם, אֲבוּדָה

כָּכָה סְתָם

קֻרְטוֹב שֶׁל חֶסֶד

לְרֶגַע קֶסֶם שֶׁאָבַד

יָדִי פְּשׁוּטָה

וּמִתְרַפֶּסֶת

כְּמוֹ מְבַקֵּשׁ לִי עוֹד אֶחָד

אָכֵן נוֹסְטַלְגְּיָה קִצְרַת רֹאִי

נוֹטָה לְהִסְתַּכֵּל אָחוֹר

לָרֹב בְּנֹפֶךְ  קְצָת הֶרוֹאִי

הֹוֶה אֶצְלָהּ תָּמִיד שָׁחֹר

אֲבָל אֲנַחְנוּ מֵי אַפְסַיִם

שֶׁמְּבַקְּשִׁים כָּאן עוֹד וְעוֹד

בְּכֵּיף נַרְכִּיב לָהּ מִשְׁקָפַיִם

שֶׁמִּסְתַּכְּלוֹת גַּם בְּוָרֹד

כָּכָה סְתָם

קֻרְטוֹב שֶׁל חֶסֶד

לְרֶגַע קֶסֶם שֶׁאָבַד

יָדִי פְּשׁוּטָה

וּמִתְפַּיֶּסֶת

מַכִּיר תּוֹדָה עַל עוֹד אֶחָד.

סבאוהב דודיק