מי פוחד ממי

סיפור פורימי לכל השנה. מי פוחד ממי

איילת כבר ילדה גדולה. אולי כמעט, כי היא הנכדה הכי גדולה של סבא, אבל אמא יותר גדולה ממנה. בגלל זה היא רק כמעט, עד שגם היא תגדל ותהיה אמא.

היא הולכת לכיתה אלף, למרות שלבית הספר היא בכלל נוסעת כל בוקר באוטו של אמא. סבא אומר שאומרים ""הולכת"" לכיתה אלף, בגלל שפעם, כשהוא היה ילד כמעט-גדול, כל הילדים הלכו לבית הספר ברגל, אפילו הילדים הרחוקים.

"אני לא מבינה", מתקשה איילת להאמין, "איך ילדים, אפילו שהם כמעט גדולים, יכלו ללכת לבד ברגל עד לבית הספר. מה עם כל החיות שבדרך,הן לא פחדו בכלל מהילדים?"

"פחדו מאוד", משיב סבא, "אבל לא הייתה להן ברירה".

פעם, לרוב ההורים של הילדים הכמעט-גדולים לא היו מכוניות, ומי שלאמא שלו כן הייתה מכונית התבייש ללכת לכיתה אלף בנסיעה עם אמא, כי הילדים הכמעט-גדולים האחרים היו צוחקים עליו וקוראים לו מפונק.

סבא אומר שאומרים שפעם, לא כמו היום, זאת הייתה בושה להיות מפונק.

"באמת", אומרת איילת לסבא, "תראה איך הילדים הכמעט-גדולים של פעם היו שונים מהילדים הכמעט-גדולים של היום ורק החיות נשארו אותו הדבר".

מסתכל סבא באיילת בפליאה ושואל, "וכי למה את חושבת שהחיות לא השתנו?"

"פשוט מאוד", היא אומרת. "גם היום כל החיות מפחדות ממני, ואני כבר כמעט-גדולה וגם הולכת לכיתה אלף,אפילו שאני נוסעת באוטו של אמא".

"כולן מפחדות?" שואל סבא.

"אולי חוץ מהאריה", עונה איילת, "שתמיד בחלומות של הלילה מחבק אותי עם הזנב שלו, שבקצה שלו יש פונפון, וגם מלקק אותי על הלחי, עד שאני מתעוררת ורואה שאבא נותן לי נשיקה לפני שהוא הולך לעבודה".

סבא אומר שאומרים שהאריה לא פחדן בגלל שהוא מלך החיות; ומלך, כידוע, לא יכול להראות שהוא פוחד בגלל שהוא מלך, אפילו אם הוא פוחד מאוד.

אבל חוץ מהאריה, כל החיות של החוץ הן מאוד פחדניות. כשאיילת יוצאת החוצה לחצר של סבא, הן מיד מתחבאות מפניה ומסתתרות מאחורי העצים. קשה לראות אותן, כי חיות פחדניות יודעות להתחבא הכי טוב. רק אם עומדים בשקט-בשקט ומסתכלים טוב-טוב, אפשר לראות את הנמר יושב בתוך עץ האנונה, רועד כולו מפחד; ומרוב שהוא רועד, זזים גם העלים; ואם מתאמצים מאוד, אפשר להבחין בעיניים הירוקות והגדולות שלו מביטות באיילת, לראות שהיא לא מתקרבת.

הפילים מסתתרים תמיד בתוך עץ הפיקוס. החדק שלהם נראה כמו גזע של עץ והאוזניים שלהם נעות מרוב פחד מעלה ומטה, ללא הפסק, כדי שיחשבו שהן עלים.

הג'ירפה מתחבאת רק מאחורי עץ הדקל הגבוה. לפעמים הראש שלה מציץ לו למעלה בצמרת, בעיקר כשהיא כועסת על הדררות הצעקניות,בגלל שנדמה לה שהן מגלות אותה לאיילת.

הכי מצחיקים הם הקופים הירוקים עם הטוסיק הכתום. הם באים בחורף ונשארים עד האביב.

המון קופים פחדניים. איך שאיילת יוצאת לחצר, הם קופצים ישר לתוך עצי התפוזים שבפרדס ומסתכלים לכיוון השני. הם בטח חושבים שאם הם לא מסתכלים לכיוון של איילת אז גם היא לא רואה אותם. אבל ברור שהיא רואה אותם, כי הטוסיק שלהם נורא בולט.

סבא אומר שאומרים שהחיות של החוץ פחדניות כי הן חוששות שיתפסו אותן וישימו אותן בתוך כלובים בגן חיות ולא יהיה להן כיף.

איילת קצת מתפלאת על סבא, בגלל שכשהיא הייתה בגן חיותה, עוד לפני שנהייתה כמעט-גדולה, היה לה מאוד נחמד.

אבל לא רק החיות של החוץ פחדניות, גם החיות של הבית פוחדות. למשל, טרנטה, הכלבה של נועה. תמיד כשהיא רואה את איילת היא כל כך פוחדת, עד שמרוב פחד היא רצה אליה, קופצת עליה ומלקקת אותה, עד שאיילת מתחילה לבכות. היא לא בוכה בגלל שכואב לה. היא בוכה רק מפני שהיא לא מצליחה להסביר לטרנטה שהיא בכלל לא צריכה לפחד ממנה, כי היא הרי לא עושה כלום.

במקום לרוץ אליה ולקפוץ, יכולה טרנטה להישאר במלונה שלה, או סתם להיות קשורה , ואז כל הפחד שלה ייעלם. שתיקח דוגמה מהחתולים של ציונה, אפילו שהיא לא כל כך אוהבת חתולים, בגלל הפרעושים שלהם. הם אף פעם לא מתקרבים לאיילת, ובגלל זה הם נראים כאלה שקטים ורגועים. הם הולכים לאט, עם הזנב למעלה, ולא קופצים על אף אחד.

אפילו הדובים של סבא הם נורא פחדנים. תמיד הם מסתתרים בפינות של הבית או בחדרים הרחוקים ואף פעם לא רואים אותם, למרות שיודעים שהם שם. גם כאשר איילת הולכת להביא מהפינה שלהם משחק בשביל לשחק עם סבא, הם לא זזים מרוב פחד, עד שהיא חוזרת לסבא בריצה מהירה.

בתוך הבית יש גם כל מיני חיות קטנות, כמו למשל נמלים, שהן הכי פחדניות. אבל במקרה שלהן זה בצדק. כי בכל פעם שסבתא רואה אותן, זה הסוף שלהן. אם הן הולכות בקבוצה גדולה, אז סבתא מרססת אותן עם ריח חריף כזה, שמרדים אותן מיד. ואם איזו נמלה הולכת על השיש או על השולחן לבד, סבתא עושה לה מקרוב-קרוב מין נו-נו-נו עם האצבע, עד שהיא נעלמת מרוב פחד.

סבא אומר שאומרים שמי שהולך אל הנמלה הוא עצל. אבל איילת לא בטוחה שהוא צודק, כי כשסבתא רואה נמלה היא תמיד הולכת אליה, וסבתא על בטוח לא עצלנית.

כך הולכת לה איילת לכיתה אלף וחושבת לעצמה שלפחד זה בכלל לא נעים ואיך זה שכל החיות, גם של החוץ וגם של הבית הן כאלה פחדניות, חוץ מהאריה שהוא מלך החיות.

חושבת איילת וחושבת, עד שעולה במוחה רעיון נפלא: היא תראה לחיות איך אפשר לא לפחד. היא תציע להן להתחפש למלכות, ואז, בדיוק כמו שאומרים על המלך, גם המלכה לא יכולה להראות שהיא פוחדת, בגלל שהיא אשתו של המלך, אפילו אם היא פוחדת מאוד.

כך יהיה להן הרבה יותר נעים להיפגש עם איילת, ואחרי כמה זמן הן יתרגלו, ואז אולי היא תוכל סופסוף אפילו ללטף או לחבק אותן, מבלי שהן תברחנה מפניה, כי היא הרי לא עושה כלום.

"סבא, תשאל בבקשה את תרנגולי ההודו מתי פורים? בינתיים אבקש מאמא שתעשה לי הרבה צמות עם פונפונים בקצה וגם אשים כתר על הראש. אני כבר יודעת למה אני רוצה להתחפש!"

סבאוהב דודיק

"