מפי עוללים ויונקים

אחת המשימות ההוריות היותר קשות היא גמילת הילד מהמוצץ המנחם שלו. בגבעת עדה מצאו פיתרון יצירתי.

על אחד העצים הנמוכים שליד קבוצת הגנים, ניתלים המוצצים בטקסיי פרידה מרגשים רוויי בכי ודמעות. 

לא בפעם הזאת שבה החליט איתי בעצמו שיש לגמול את המוצץ משפתיו ותלה אותו בשימחה, גיל ונשיקות על ....

עץ המוצצים

אִתַּי כְּבָר גָּדוֹל

וּמוֹצֵץ לוֹ קָטָן

מְנַסֶּה הוּא לַחְדֹּל

אַךְ קָשֶׁה, לֹא נִתָּן

לְנַתֵּק הַמַּגָּע

וְלוֹמַר סְתָם שָׁלוֹם,

הַמּוֹצֵץ יִפָּגַע

לֹא יָבוֹא גַּם חֲלוֹם

וּבִכְלָל לֹא קוֹטְעִים

חֲבֵרוֹת שֶׁל שָׁנִים

עִם דָּבָר שֶׁמַּנְעִים

אֶת תּוּגַת הַקְּטַנִּים

אָז עִם כָּל הַכָּבוֹד

תְּחַכּוּ, וְעוֹד לֹא,

תְּנוּ לַזְּמַן לַעֲבֹד

לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ

אַךְ הַיֶּלֶד בִּקֵּשׁ

לְהַגִּיד לוֹ בַּי בַּי

וְתֵדְעוּ, הוּא עִקֵּשׁ

כֵּן כָּזֶה הוּא אִתַּי

דַּעְתָּן כַּמּוּבָן

יַחֲסִית לְגִילוֹ

לַפְּרֵדָה כְּבָר מוּכָן

מְהַ"מֵּמֶּה" שֶׁלּוֹ.

וְכָךְ אִמָּא לִירוֹן

לֹא יָכְלָה לְחַכּוֹת

גַּם מָצְאָה לָהּ פִּתְרוֹן

עִם שִׁיטוֹת דֵּי בְּדוּקוֹת

הַמּוֹצֵץ הַנִּכְבָּד

כְּדַרְכֵּי מוֹצְצִים

יִתָּלֶה, לֹא לְבַד

עַל אַחַד הָעֵצִים

שֶׁהוּא עֵץ לֹא רָגִיל

בְּלִי עָלִים וְקוֹצִים

שֶׁעוֹזֵר לַתַּרְגִּיל

שֶׁל הוֹרִים מְרֻצִּים.

וְאָכֵן כָּךְ הָיָה

בְּרֹב הוֹד וְהָדָר

זֹאת הָיְתָה חֲוָיָה

עִם יַלְדּוֹן נֶהֱדָר

שֶׁנִּפְרַד לְתָמִיד

מִמּוֹצֵץ אֱלִילִי,

מָה אֹמַר מָה אַגִּיד

זֶה הַנֶּכֶד שֶׁלִּי.

לְמָחֳרָת הַבַּרְנָשׁ

קְצָת עָיֵף וְנִרְפֶּה

לְאִמָּא לַחַשׁ

"מְשַׁעֲמֵם לִי בַּפֶּה"

סבאוהב דודיק