דמעת מנחם

ככה זה בחיים.

ידיד טוב היה לי - מנחם אביצור.

איש טוב.

אדם שומר מיצוות שליבו וביתו היו פתוחים תמיד לכל.

מספר פעמים התארחנו בביתו רעייתי ואני למוצ"ש של "טיש". באחת הפעמים, בסמוך לחג שבועות, נשא הרב אידלס, שישב בראש השולחן, דרשה על הערך של הכרת הטוב ומקומו המכובד בין ערכי היהדות. ערב מרגש עם תובנה שהפכה מאז נר לרגליי. שווה רשומה מיוחדת - אולי פעם.

לפני כשבועיים, לאחר סעודת ליל שבת וזמירותיה, צנח מנחם לעיניי כל משפחתו, החזיר נשמתו לבורא ועוד טרם מלאו לו חמישים ושלוש.

היה איש טוב - ואין מנחם.

דִּמְעַת מְנַחֵם

מִתּוֹךְ הַקֹּדֶשׁ הִיא נָשְׁרָה

דִּמְעַת הַשַּׁעֲוָה

וְלֹא יָדַעְנוּ אֶת פִּשְּׁרָה

עַד צֵאת וּדְאָבָה

אַף-עַל-פִּי-כֵן, מִתּוֹךְ תּוּגָה

לְאוֹהֲבָיו נָהִיר

גַּם אִם דַּרְכָּם כְּבָר לֹא סוּגָהּ

לָעַד נֵרוֹ יָאִיר

אֶת מִדְרָשׁוֹ חָלָק עָנָו

בַּסֵּתֶר מָמוֹנוֹ

אֶת הַבְּרִיּוֹת שָׁלֵם אָהַב

פָּתוּחַ אַרְמוֹנוֹ

אִיבּוֹ הָיָה כְּאֶבֶן צוּר

אַךְ מְרֵעִים רִחֵם

לִבּוֹ תָּמִים וְאֶל נָצוּר

אֲבָל אֵין מְנַחֵם.

הֱיֵה שָׁלוֹם יָדִיד יָקָר

בְּחֶתֶף יוֹם בָּהִיר

קַדְרוּת שׁוֹרָה כִּי נֶעֱקַר

אָשְׁיָה, אֵיתָן, צָעִיר

לוּ רַק שָׁאַלְתִּי, לְאִיּוּךְ

לְמִי הַפִּתְרוֹנִים

וַדַּאי תָּשִׁיב עִם בְּדַל חִיּוּךְ

אוּלַי לַחִלּוֹנִים.

מִתּוֹךְ הַקֹּדֶשׁ הִיא נָשְׁרָה

דִּמְעַת נֵרוֹת שַׁבָּת

צוֹרֶבֶת אֶל הַחוֹל תִּקְרָא

אִתְּכֶם כְּמוֹ בָּבַת .

סבאוהב דודיק