אני בונה על זה שאף אחד מילדיי לא מבקר בבלוג שלי.

זה לא חלילה בגלל שמה שאני כותב לא ממש מעניין אותם, לגדל 15 ילדים זה לא פשוט כמו שאני חושב, ולוקח המון זמן שאין להם.

נכון שלגדל 15 נכדים זה הרבה יותר קל וגם משאיר הרבה זמן לכתוב עליהם ובכל זאת, למה כשאני מדפיס מדי פעם את השירים בכריכה קשה הם מתעניינים בעיקר בכמה שזה עלה.

אתם חושבים שזה בגלל ההתעניינות שלהם בענף הדפוס המקרטע או שמא הם חרדים לירושה שלהם?

אבל אני בשלי. שמח במה שיש ומפנטז על מה שאין וחושב שאחרי הכל, זה שטרם הגיע הנכד ה - 16 זו....

אשמת החסידה

לִפְנֵי שָׁנָה נוֹלַד אַלּוֹן

תִּפְאֶרֶת הַנְּכָדִים

שֶׁהוּא אוּלַי הָאַחֲרוֹן

בִּגְלַל הַיְּלָדִים

נָכוֹן שֶׁאֲנִי קְצָת מְשֻׁחָד

וְלַמְרוֹת שֶׁזֶּה נִגְמַר

כַּמָּה נִפְלָא שֶׁיֵּשׁ אֶחָד

וְעוֹד אַרְבַּע עָשָׂר

אָז לָמָּה זֶה הַפִנְטוּזִים

עִם שֶׁמֶץ תּוֹכֵחָה

אוּלַי כִּי חַם בְּתַמּוּזִים

וְשֶׁמֶשׁ שֶׁקָּפְחָה

זֶה לֹא עִנְיָן שֶׁל חֲזִירוּת

רַק לְצִיּוּן עֻבְדָּה

וְגַם לְשֵׁם הַזְּהִירוּת

אָחוּד לָכֶם חִידָה

מִי זֶה?

יָפֶה וְנֶחְמָד

מַקְסִים כָּל אֶחָד

מֻכְשָׁר וְחָכָם

אוֹהֵב וְגַם חַם

עַלִּיז חַבְרוּתִי

עִתִּים קְצָת שְׁטוּתִי

חָרוּץ וְאָמִין

תָּמִיד הוּא זָמִין

שׁוֹאֵל וּמֵשִׁיב

לְסַבָּא מַקְשִׁיב

אָהוּב עַל כֻּלָּם

בְּקִצּוּר הוּא מֻשְׁלָם

(הַכֹּל לְעֵיל בִּלְשׁוֹן זָכָר

אַךְ אֵין כָּאן מַחְשָׁבָה

אֶפְשָׁר לַחְלֹם אוֹתוֹ דָּבָר

בִּלְשׁוֹן הַנְּקֵבָה)

לֹא, לֹא תֵּדְעוּ גַּם לֹא אֲנִי

קָשָׁה הִיא הַחִידָה

וְהַפִּתְרוֹן קְצָת דִּמְיוֹנִי -

אַשְׁמַת הַחֲסִידָה

אַךְ יֵשׁ גַּם נַחַת, לֹא אֶחְסַר

סְתָם סַבָּא שֶׁאוֹהֵב

לַנֶּכֶד הַשִּׁשָּׁה עָשָׂר

אֶשְׁמֹר מָקוֹם בַּלֵּב.

סבאוהב דודיק