top of page

יום שני, 14 במאי 2012

לזכור את העתיד

הזיכרון הולך בדרך כלל עם העבר אבל העבר לא הולך לשום מקום, רק העתיד.

את זה חובה לזכור.


לזכור את העתיד

הַמֵּתִים לֹא מִזְדַּקְּנִים

גַּם לֹא הַסִּפּוּרִים

הַמֵּתִים לֹא מִסְתַּכְּנִים

תָּמִיד הֵם גִּבּוֹרִים


רַק נִצּוֹלִים הוֹלְכִים בְּלִי שׁוּב

וְאֵין מִי שֶׁיָּעִיד

שֶׁלַּחַיִּים יוֹתֵר חָשׁוּב

לִזְכֹּר אֶת הֶעָתִיד


בְּכָל מַה שֶּׁנִּקְרָה

בַּטּוֹב וְגַם בָּרַע

בְּשֶׁבֶת הָאַחִים

בְּעֵת שֶׁמִּתְוַכְּחִים

בְּשֶׁבַח הַמָּחָר

לִפְנֵי שֶׁמְּאֻחָר


לְהַיְשִׁיר אֵלָיו מַבָּט קַשּׁוּב

זֶה בֶּאֱמֶת  מַפְחִיד

אַךְ בַּחַיִּים יוֹתֵר חָשׁוּב

לִזְכֹּר אֶת הֶעָתִיד


גַּם בְּמִלְחֶמֶת הַקִּיּוּם

וּבְצִלּוֹ שֶׁל כָּל אִיּוּם

אִם נַעֲשֶׂה אֶת זֶה נָכוֹן

נוּכַל לִצְפּוֹת בִּקְצֵה קַרְחוֹן

בְּלִי הַדְחָקָה אוֹ אַשְׁלָיוֹת

פָּשׁוּט לִחְיוֹת.


סבאוהב  דודיק

תגיות

תגובות
דירוג של 0 מתוך 5 כוכבים
אין עדיין דירוגים
הוסף/י דירוג
שיתוף המחשבות שלךהתגובה הראשונה יכולה להיות שלך.

פוסטים נוספים

נר ניצחון

איילת נכדתי הבכורה, סיימה ביקור בפולין במסגרת משלחת של הצופים. סבתא רבה שלה, נחמה, הייתה ניצולת שואה, כמעט שריד יחידי למשפחתה הענפה מוורשה.

געגוע לאבא

אני לא זוכר באלו נסיבות כתבתי את השיר הזה אבל אני זוכר היטב איך נפרדתי מאבא שלי בנשיקה. צעיר היה במותו, בדיוק כפי שציירה אותו אחותי מיכל חצי שנה לפני שהסתלק בחטף.

שִׁשִּׁים פְּלוּס

אמא שלי בת תשעים אבל חושבת ש""תשעים"" עושה אותה קצת מבוגרת. יותר עדיף שִׁשִּׁים פְּלוּס יָכֹל לִהְיוֹת שֶׁעָבְרוּ כְּבָר תִּשְׁעִים אֲבָל הִיא?

bottom of page