בלילות הלבנים

עוד אשמורת אחרונה של לילה לבן.

אני טובל את מכחול מילותיי

בצבעיי מחשבותייך,

מוסיף עוד כמה צבעים של נחת משלי

ורושם לך ציור של בוקר,

כדי שתוכלי להירדם,

עם שמש זורחת

וקרניים מלטפות

וצפרירים שיישאו את חלומך

ויניחו אותו לפתחו של עוד יום קטנות.

בלילות הלבנים

בַּלֵּילוֹת הַלְּבָנִים

הַצֶּבַע שֶׁל הַמַּחְשָׁבוֹת כֵּהֶה יוֹתֵר

בֵּין הַתִּקְרָה לַסְּדִינִים

יֵשׁ הַרְבֵּה שְׁאֵלוֹת וְהָרֹאשׁ לֹא פּוֹתֵר

מַדּוּעַ יָרֵחַ הַלַּיְלָה לֹא זָז

וְגַם לֹא הַשָּׁעוֹן

כֵּיצַד הַדִּמְיוֹן כֹּה חָצוּף וְנוֹעָז

אַךְ הַלֵּב לֹא נָכוֹן

בַּלֵּילוֹת הַלְּבָנִים

הַבְּדִידוֹת עֲיֵפָה, הַכְּאֵב יוֹתֵר חַד

בַּלֵּילוֹת הַלְּבָנִים

הַיֵּאוּשׁ וְהַשֶּׁקֶט קָרִים בִּמְיֻחָד

בָּאַכְזָבוֹת כִּמְעַט וְאֶפְשָׁר לָגַעַת

אַךְ אֵין פָּנִים וְשֵׁמוֹת

לַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁמַּקְשׁוֹת אָסוּר לָדַעַת

כִּי רַק לַחֲלוֹמוֹת

אֲנִי מִתְבּוֹנֵן בְּפָנַיִךְ הַיָּפוֹת

כְּשֶׁאַתְּ בְּשָׁחֹר אַתְּ חִוֶּרֶת

עֵינַיִךְ רֵיקוֹת מִצְּבָעִים, עֲיֵפוֹת

וּתְחוּשַׁת הָעֶלְבּוֹן מְעַוֶּרֶת

אֲבָל לִי יֵשׁ מִכְחוֹל

וּמִלִּים שֶׁל תְּמִיכָה

בְּצָהֹב וְכָחֹל

אֲצַיֵּר לָךְ זְרִיחָה

שֶׁתִּטְרֹק אֶת הַלַּיְלָה

אֶל שַׁחַר מַפְצִיר

וְתֵדְעִי שֶׁכְּבָר דַּי לָךְ

וְיַחַד נָשִׁיר

בַּלֵּילוֹת הַלְּבָנִים...

סבאוהב  דודיק

(שמתי את נפשה של נומי 99  בכפי, כי היא השראתי.)