קָשֶׁה לְרַצּוֹת.

לכבוד שבוע הספר כתבתי על ה...

מילים שנאלמו

בִּקַּשְׁתְּ שֶׁאֶכְתֹּב לָךְ שִׁיר

עַל הַדְּבָרִים שֶׁרָמְזוּ הַשְּׁתִיקוֹת

שֶׁיִּהְיֶה אֲמִתִּי וְיָשִׁיר

וּמַהֵר, כִּי קָשֶׁה לְחַכּוֹת

וּלְנַסּוֹת לְהָבִין

אֶת תּוּגַת הַמַּבָּט

אֶת פִּשְׁרוֹ שֶׁמַּזְמִין

עוֹד חֲשָׁשׁ מְסֻיָּט

אֲבָל הַמִּלִּים נֶאֶלְמוּ

וְאָבְדוּ בִּסְבַךְ הַמַּחְשָׁבוֹת

כַּמָּה חֲבָל שֶׁנִּסְתַּתְּמוּ

וְכַנְפֵיהֶן לֵאוֹת וּשְׁמוּטוֹת

אוּלַי הֵן נֶעֶלְבוּ

אוֹ שֶׁמָּא מִתְבַּיְּשׁוֹת

מִלִּים שֶׁאָהֲבוּ

עַכְשָׁו פִּתְאוֹם מַקְשׁוֹת?!

בִּקַּשְׁתִּי לִכְתֹּב לָךְ שִׁיר

עִם מִלִּים שֶׁאֵינָן מְרֻצּוֹת

נִסִּיתִי לִהְיוֹת אֲמִתִּי וְיָשִׁיר

אַךְ הָיָה לִי קָשֶׁה לְרַצּוֹת.

דודיק