חולשת הזיכרון

אחד היתרונות הבולטים של הסבאות הוא העובדה המוסכמת שמותר לסבא וגם לסבתא לפעמים, לשכוח. לא חלילה מתי צריך להוציא את הנכד מהגן, מתי החוג שלו ואיזה ביצה הוא אוהב לארוחת הערב. כמובן שימי הולדת, מתנות ודמי חנוכה, מחוץ למשחק אפילו אם שכחת לקחת את הכדורים בבוקר.

אבל כול השאר מותר עד ניסלח ולא מעיב בשום אופן על מערכת היחסים שבין שלושת הגורמים במשוואת הסבתאות.

לא כך הוא המצב כשמדובר ביחסים שבין סבתא לסבא. לעיתים עניין השכחה עלול לגרום למלחמת עולם שמתחילה בהאשמות קלות כגון: אתה/את כרגיל לא זוכר/ת וסופה-מי ישורנה. בכל זאת יש כלל אחד שעליו מקפידים: "לא לפני הנכדים".

על רקע זה נכתב השיר הבא שמסביר לאיילת שנושא הזיכרון לא כול כך חשוב ושזה באמת לא אסון כזה גדול שלא זוכרים, בתנאי שיהיה ברור שזה סבתא שכחה ולא אני.

סָבְתָא פִשְּׁלָה דַּיְסָה

בְּעֶרֶב לַח שֶׁל רְבִיעִי 

נָסַע לוֹ סַבָּא בְּלִי בּוּשָׁה

לְבַד בְּלִי סָבְתָא, מִסְתַּבֵּר,

לָעֲסָקִים לֹא לַחֻפְשָׁה 

לָקַח הַסַּבָּא אֶת הַתִּיק 

עִם כְּלֵי כְּתִיבָה וּקְצָת  בְּגָדִים

כִּי מְנֻסֶּה הוּא וּוָתִיק 

כִּמְעַט בְּכָל הַיְּעָדִים

וְכָךְ בְּנַחַת, הוּא מַפְלִיג

לְיַעֲדוֹ מִתּוֹךְ שִׁגְרָה

וְלֹא צָפוּי עִנְיָן חָרִיג

כִּי סָבְתָא אֶת הַכֹּל סִדְּרָה

בְּבֹקֶר צַח שֶׁל חֲמִישִׁי

יוֹרֵד לוֹ סַבָּא לֶאֱכֹל

אָמְנָם חָשַׁב שֶׁכְּרָגִיל -

אַךְ לֶאֱכֹל אֵינוֹ יָכוֹל.

לַמְרוֹת אַלְפַּיִם שְׁנוֹת חָכְמָה

נָפַל דָּבָר, זָר לֹא יָבִין

שַׂקִּית שֶׁל סָבְתָא נֶעֶלְמָה

וְלֹא הָיָה לוֹ כְּלַל  סוּבִּין

מַפַּח הַנֶּפֶשׁ הוּא נוֹרָא

וְגַם גָּדוֹל הוּא הַחֲשָׁשׁ

כִּי מִי יַבְטִיחַ יְצִיאָה

כְּשֶׁלֹּא אָכַלְנוּ כַּנִּדְרָשׁ

לָכֵן אַיֶּלֶת שֶׁתֵּדְעִי

שֶׁזֶּה אָמְנָם דָּבָר חֲשׁוּב

הַנִּסָּיוֹן הַסַבְּתַאִי

אֲבָל רָצוּי לִבְדֹּק זֹאת שׁוּב

כִּי יֶדַע רַב וְכִשָּׁרוֹן

הֵם שֶׁפַע גִּיל וְתוֹרָשָׁה

אַךְ גַּם חֻלְשַׁת הַזִּכָּרוֹן

עִנְיָן טִבְעִי הוּא, לֹא בּוּשָׁה

סבאוהב דודיק