חיוך שזוכר

במוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות, שוכן דרך קבע הטור של דנה ספקטור. טור אישי, חושפני ומתחשבן. קראתי את ""שנת הצועני"" שכתבה לכבוד ""יום הדין"", עד סופו. בטורה מגוללת דנה את פרשת השנה האחרונה בחייה עם בעלה עד ההחלטה ללכת בעקבות לבה ולהיפרד ממנו, וגם את רוב האשמה עליו.

וכך כתבתי את עצמי לפגישה באלף עיניים, שלא תתקיים כנראה לעולם.

אחת לשבוע את לוקחת אותנו לצנתור ללא הרדמה, בנבכי נשמתך ונפתוליה. מופיעה עירומה לעיני כל, כמו חשפנית במועדון חברים – קוראים מריירים, שאף אחד מהם לא ממש חבר שלך.

במקום מוזיקה ומוט מתכת להיכרך סביבו, יש לך מקלדת ומשכורת בעיתון .את רוקדת עם עצמך ומספרת לנו שצריך שניים לטנגו ואני, כצופה מזדמן ולא מסור במיוחד, מתקשה להיזכר איך רקדת לפני ""שנת הצועני"" .

מדי פעם את גוררת גם את הבת הקטנה שלך להופעה. שכחת כנראה שפסיכולוג זה הרבה יותר יקר מבייבי סיטר.

יש בסיפור שלך כל מה שלא הייתי רוצה שיקרה לבת שלי, אבל זה מרתק שיש אותו לבת של השכן.

חיוך שזוכר

אַתְּ מְחַיֶּכֶת לְאֵי שָׁם

תְּשׁוּקָה לְמִישֶׁהוּ אַחֵר

אֲנִי מַרְגִּישׁ כְּמוֹ נֶאֱשָׁם

כִּי אֶת אָשְׁרֵנוּ  עוֹד זוֹכֵר

חוֹלְקִים מִטָּה וְאֲמָשִׁים

וְאַתְּ חוֹלֶמֶת בְּגָפְּךָ

עַל אִישׁ אַחֵר וְרִגּוּשִׁים

עוֹלָם נִשְׁבָּר וּמִתְהַפֵּךְ

אֶת מְנַפֶּקֶת הֶסְבֵּרִים

שְׁבָרִים שֶׁל נֶפֶשׁ הוֹמִיָּה

וְהֵם אֶצְלֵךְ מְחֻבָּרִים

לְמִן תַּצְרֵף שֶׁל רְמִיָּה

שׁוּב מְעַרְטֶלֶת אֶת קִרְבֵּךְ

כּוֹבֶשֶׁת כְּבִישׁ אַסְפַלְט שָׁחֹר

רוֹדֶפֶת אָמוֹק אֶת לִבֵּךְ

לֹא מִסְתַּכֶּלֶת לְאָחוֹר.

אָז צְאִי לַדֶּרֶךְ יַקִּירָה

פְּרִי חֶמְדָּתֵנוּ קְחִי אִתָּךְ

וְעוֹד תִּרְאִי - כָּאן אֵין בְּחִירָה,

אֵיךְ הַנִּצָּן הַזֶּה נִפְתַּח

וְהֵאָחֲזִי בִּמְחוֹז חֶפְצֵךְ

חָפְשִׁית, בְּנַחַת, בְּלִי לָרוּץ

עַל קֵהוּת חוּשַׁי כָּךְ אֲפַצֵּךְ

אֶהְיֶה לְךָ עֹגֶן וְתֵרוּץ

עוֹד אֲחַיֵּךְ כָּךְ לְעֶבְרֵךְ

תְּשׁוּקָה לְמַשֶּׁהוּ אַחֵר

וְאֵעָלֵם אֶל תּוֹךְ צִלֵּךְ

כְּמוֹ לֹא הָיִיתִי - אַךְ זוֹכֵר.

סבאוהב דודיק