חסינות סבאית

אחד היתרונות האדירים שאנחנו ה "מבוגרים" יכולים להנות מהם במערכת היחסים המופלאה שיש לנו עם הנכדים, הוא ההשתטות. אף אחד לא יגיד לנו שלא עושים פרצופים לנכד או שלא מוציאים לשון לנכדה.

מותר לנו להשמיע קולות משונים מבלי לחשוש שנאושפז במחלקה סגורה בגהה. אנחנו יכולים לעשות דברים שלא העזנו כשהיינו הורים לילדים קטנים, מבלי שנסתכן שיילקחו מאתנו לאימוץ. מותר לנו אפילו לטעות, לשכוח ולהגזים פה ושם, כי הנכדים הרבה יותר סלחנים כלפינו מאשר כלפי הוריהם ומההורים שלהם לא ממש איכפת לנו. בקיצור, אנחנו חסיני הדחה.

הפעם לקחתי את זה קצת רחוק וכתבתי לנכדיי סיפור על מסעם המופלא של שלשה כלבלבים שקוראים להם: מיצי, חתול ועכבר.

מיצי חתול ועכבר

זֶה סִפּוּר עַל כְּלַבְלַב

שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ חָתוּל

שֶׁהֶחְלִיט יוֹם אֶחָד

לָצֵאת לְטִיּוּל

עִם שְׁנֵי כְּלַבְלַבִּים

חֲבֵרִים מֵהַכְּפָר

אֶחָד שֶׁשְּׁמוֹ מִיצֵי

הַשֵּׁנִי שְׁמוֹ עַכְבָּר

הֵם יָצְאוּ לְמַסַּע

בְּלִי לְרֶגַע לַחְשֹׁשׁ

חָתוּל וְעַכְבָּר

וּמִיצֵי בָּרֹאשׁ

הָלְכוּ בֵּין שָׂדוֹת

נָבְחוּ עַל הַשְּׁבִיל

מִבְּלִי שֶׁיָּדְעוּ

לְאָן הוּא מוֹבִיל

הֵרִימוּ רַגְלַיִם

הֵרִיחוּ בָּאַף

לֹא שָׂמוּ לִבָּם

לַזְּמַן שֶׁחָלַף

פָּגְשׁוּ צִפּוֹרִים

וְחֹמֶט גָּדוֹל

הֲמוֹן נְמָלִים

אֲפִלּוּ חַרְגּוֹל

חָשְׁבוּ שֶׁהַכֹּל זֶה

מִשְׂחַק כְּלַבְלַבִּים

וְעַכְבָּר שׁוֹבָבִים

חָלְפוּ הַשָּׁעוֹת

הָעֶרֶב יָרַד

הִגִּיעַ הַחֹשֶׁךְ

פִּתְאוֹם הֵם לְבַד

בְּלִי מַיִם וְאֹכֶל

הַבֶּטֶן הוֹמֶה

הִתְחִיל הַוִּכּוּחַ

שֶׁל מִי הִוָּזֵמָה

נָבְחוּ וְנָשְׁכוּ

זֶה לָזֶה בִּזְנַב

מִיצֵי, חָתוּל

וְעַכְבָּר כְּלַבְלַב

שְׁלֹשָׁה חֲבֵרִים

בְּפַחַד וְחִיל

אוֹבְדֵי עֶשְׁתּוֹנוֹת

הֵם רָצוּ בִּשְׁבִיל

עַד קְצֵה הַיְּכֹלֶת

עַד כְּלוֹת הַנְּשָׁמָה

נָפְלוּ רְצוּצִים

כְּשֶׁעָלְתָה הַחַמָּה

מָצְאוּ עַצְמָם מִיצֵי

חָתוּל וְעַכְבָּר

לְיַד הַבָּתִּים

שֶׁבְּאֶמְצַע הַכְּפָר

קָרָה לָהֶם נֵס

שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן

עִנְיָן שֶׁל מַזָּל

וְלֹא כִּשָּׁרוֹן

כִּי מָה בֶּאֱמֶת

לְצַפּוֹת כְּבָר אֶפְשָׁר

מִכְּלָבִים שֶׁשְּׁמָם מִיצֵי,

חָתוּל וְעַכְבָּר

זֶה סְפוֹר עַל כְּלָבִים

עִם שֵׁמוֹת מוּזָרִים

שֶׁרָצוּ לְבַלּוֹת

וְחָזְרוּ דֵּי שְׁבוּרִים

כִּי טִיּוּל זֶה נִפְלָא

אַךְ מוּסָר וְהַשֵּׂכֶל

עִם כָּאֵלֶּה שְׁמוֹת

לֹא פָּשׁוּט לְטַיֵּל

וְאִם בְּכָל זֹאת

אָז תֵּדְעוּ שֶׁבִּכְלָל,

יוֹתֵר טוֹב מִשְׂכָּל

זֶה שֶׁמֶץ מַזָּל.

סבאוהב דודיק