הרוב זה אהבה

ממרום שבתי במרום שבטי, אני מתבונן בילדיי, בני זוגם ונכדיי ומתמוגג.

חופשת סוף שבוע ארוך על שפת הכנרת, היא הזדמנות נפלאה לגלות שוב, שכאשר מכונסים כולם יחד תחת הפרוכת המשפחתית, הרקומה כולה בחוטי אהבה, אין מקום אפילו לא לטיפת ציניות קטנה אחת. המחשבות נוטפות נחת והלב ממריא אל על עד לקצה טווח הראיה – חושש שמא יחסיר ולו פעימת משפחה אחת.

לא אין לי אשליות. החיים זה לא רק חופשה משפחתית בכנרת. אולי אפילו לא רוב רובם. יש גם מציאות שונה, אך היא לא בהכרח רעה או בלתי נסבלת. סתם אחרת.

וכך אני מוצא את עצמי מחבק את ראש השבט – זאת שהכל זה בגללה והרוב זה בזכותה ולוחש לה, בלי שתרגיש אפילו, באוזן שמקשיבה ש...

הרוב זה אהבה

מה שמקרב אותנו,

זה המרחק.

מה שמקשר בינינו,

זאת השתיקה.

את כל השאר אנחנו משאירים לחסדי השגרה,

הנוחיות והפחד מפני הבלתי נודע.

התרגלנו.

הורדנו את רף הציפיות

לגובה המציאות.

למה שעשינו עד היום,

אנחנו קוראים משפחה.

למה שעוד נותר לנו,

אנחנו מעדיפים לקרא:

חדוות הנחת הצרופה.

ולכל מה שאיננו יודעים להסביר,

אנחנו קוראים אהבה.

אז יותר מהכל – אני אוהב אותך.

ועל מה שנשאר,

אני בטוח שנסכים או נתפשר.

סבאוהב דודיק

"