דלקת חנוכה

החורף אמנם לא הגיע אבל חג החנוכה, חג אמצע החורף, כבר נחוג עם נר ראשון.

כמה מוזר זה לראות איך בכבישי הארץ, מתרוצצות אלפי מכוניות באורות דלוקים, כמו מתפללות לבוא הגשם ונרות על פגושם.

אבל לא רק פנסי המכוניות והנרות דולקים - דלוקות גם העיניים של סבא. בערב, כשאלה - נכדתי המדליקה בת טרם שלש מתבוננת בי בפליאה, אני מזליף כמה טיפות לתוך עיניי להקלת המצוקה.

בודאי שהסברתי, וכך זה התנהל פחות או יותר.

דלקת חנוכה

סבא עצוב

רואים על פניו

מוחה שוב ושוב

בידו את עיניו

"דלקת" – מסביר

לאלה הנכדה

ששואלת תדיר

כי הכל לה חידה

"שורף, קצת כואב"

מוסיף ואומר

"צריך לנגב

בסוף זה עובר"

חיוך ממזרי

יש לה לצדקת

"האם אפשרי

שהעין דולקת"?

"ודאי שאפשר"

מתכונן לבאות

כשהוא מאושר

ומנגב הדמעות

"האף הוא שמש"?

מוסיפה להקשות

משיב – "לא ממש"

ובליבו חששות

"אז אם היא דולקת

גם נס כאן היה

ופרצוף" – היא צוחקת

"הוא חנוכיה".

ועוד בשמחה

בטרם תגובה

"בעין שלך

יש גבינה צהובה".

סבאוהב דודיק