גני עם בת שמונים

חג הסוכות הוא חג בסביבה של התחלות. התחלנו שנה חדשה, חטאים חדשים ובעוד מספר ימים, בשמחת תורה, נתחיל גם לקרא שוב את התורה מההתחלה. כך זה היום וכך היה גם לפני מאה שנים, כאשר החלוצים שהגיעו לפלשתינה, רובם דתיים מרודים למדי, לא הקפידו אמנם על תרי"ג מצוות אבל השתמשו לא מעט במסורת הזאת במהלך מסע ההתנחלות שלהם בארץ ישראל.

לפני שמונים שנה בדיוק, בחג הסוכות, התחיל הישוב גני עם לקרום עור וגידים.

בתחילת שנות השלושים של המאה הקודמת, החליטו המוסדות המיישבים לעבות את המושבות הקיימות והכריזו על מבצע ""התיישבות האלף"" במסגרתו, יקימו כאלף משפחות ישובים חדשים בסמוך לאותן אחד עשר המושבות. הכסף שגויס למבצע הספיק ל 430 משפחות בלבד. בין ברי המזל היו גם שלש המשפחות הראשונות שעלו באוקטובר 1932על האדמה שהוקצתה להם ממזרח למושבה מגדיאל, שהייתה נטועה כולה עצי איקליפטוס. כמה חודשים לאחר מכן הצטרפו אליהם שלושים משפחות נוספות, כדי להקים את הישוב החדש שנקרא "ארגון מגדיאל". רובם של המתיישבים הגיעו לארץ מאזורי פולין המורחבת. כך בנו להם ה""פולנים"" שהיו ברובם פועלים חקלאים במגדיאל, את בתיהם, ארבעים ושנים מ""ר עם שירותים בחוץ ובסמוך להם הקימו משקי עזר במטרה לשפר את הכנסתם הדחוקה מעבודות מזדמנות.

שש שנים אחר כך, הוקמה שכונה חדשה מזרחית לשכונה הקיימת – "שכונת ביער". כשלושים משפחות רובן יוצאי גרמניה, בנו את בתיהם, כחמישים מ""ר עם שירותים בפנים. היחסים בין שתי הקהילות, ה""פולנים"" מצד אחד וה""יקים"", שניסו לשמר את תרבותם, מנהגיהם ושפתם, מן הצד השני, היו לא פשוטים בלשון המעטה.

בשנת 1944 נבנה בית העם במתחם שבין שתי השכונות שהתאחדו וקיבלו את השם גני עם.

המושב חוגג כאמור שמונים. לכבוד האירוע הרשתי לעצמי לכתוב את "המנון גני עם". השיר הולחן על ידי נועם אטלס שנשוי לענבל, נכדה למתיישבים הראשונים. יחד נשיר אותו כולנו במופע שיערך בימים הקרובים במושב.

‏

גני עם בת 80

אֵי שָׁם בֵּין עֲצֵי אֵיקָלִיפְּטוּס

בְּשׁוּלֵי הַשָּׁרוֹן, עַל הַחוֹל

נָחֲתוּ חֲלוּצִים מֵאוֹלִימְפּוּס

וּבִקְּשׁוּ אֶת הָאָרֶץ לִנְחֹל

מִגֶּרְמַנְיָה וּפּוֹלִין הִגִּיעוּ

שָׁם הִשְׁאִירוּ חַיִּים שֶׁל נוֹחוֹת

עָבְדוּ כָּאן קָשֶׁה וְהֵזִיעוּ

אַךְ יָכְלוּ גַּם לְחֹם וְלַחוּת

כָּאן חָלְמוּ הֵם לְהַפְרִיחַ

לִהְיוֹת קְצָת צִיּוֹנִים

בְּתִקְוָה שֶׁזֶּה יַצְלִיחַ

הַתִּקְוָה כְּבָר בַּת שְׁמוֹנִים

הֵם קִבְּלוּ אֲדָמָה שֶׁעָלֶיהָ

בִּקְּשׁוּ אֶת דַּרְכָּם לְהַתְחִיל

וְלִבְנוֹת אֶת אַרְצָם וְגַנֶּיהָ

עִם חָזוֹן, מַשְּׂאַת לֵב וּשְׁנֵי מִיל

מִמַגְדִיאֶל יָצְאָה הַנִּבְחֶרֶת

בְּרִקּוּד וְשִׁירַת "כִּי תִּנְעַם"

כָּךְ הֵקִימוּ יְשׁוּב לְתִפְאֶרֶת

וְנָתְנוּ לוֹ גַּם שֵׁם  גַּנֵּי-עַם

כָּךְ חָלְמוּ הֵם לְהַפְרִיחַ

לִהְיוֹת קְצָת צִיּוֹנִים

הִסְתַּכְּלוּ אֵיךְ זֶה הִצְלִיחַ

הִיא חוֹגֶגֶת כְּבָר שְׁמוֹנִים

וְהַיּוֹם זוֹ שְׁמוּרָה, אִי שֶׁל נַחַת

בֵּין בָּתֵּי שִׁכּוּנִים וּכְבִישִׁים

עוֹד נוֹתְרָה אַלְמוֹנִית וְנִדַּחַת

אַךְ גֵּאָה אֶת עַצְמָהּ לְהַגְשִׁים

יְלָדֶיהָ גָּדְלוּ לְתִפְאֶרֶת

הִיא זְקוּפָה קֳבָל עַם וְעוֹלַם

מַכְרִיזָה שֶׁאֵין דֶּרֶךְ אַחֶרֶת

מְחַבֶּקֶת תָּמִיד אֶת כֻּלָּם

כָּךְ חָלְמוּ הֵם לְהַפְרִיחַ

לִהְיוֹת קְצָת צִיּוֹנִים

אֵין סָפֵק שֶׁזֶּה הִצְלִיחַ

גַּנֵּי-עַם כְּבָר בַּת שְׁמוֹנִים

סבאוהב  דודיק