עלבון נפש

בוויכוח המתמשך והאין סופי בין הרגשנות שלי לבין הפרקטיות שבה את נוהגת בחיינו המשותפים – אין ספק, שלך תמיד מנצחת. את כמעט ולא מתחשבנת איתי וגם לא עושה לי חשבון ואני מקבל את התבוסה שלי בנחת, בשוויון נפש ולפעמים אפילו בהנאה כי אחרי הכל, יש בזה גם לא מעט שכר.

רק עם דבר אחד אני מתקשה להסכין – לעובדה שבכל פעם שאני מזכיר לך את זה, את נעלבת.

אז אני לא מתרגל

אבל מתנצל

כי צריך לא להזכיר

רק להוקיר

את זה שרגלייך נטועות בקרקע יציבה ואני, שקשור אליך בעבותות של אהבה, יכול להרשות לעצמי לרחף מלמעלה וליהנות מתחושת החופש הפנורמי האין סופי - עד לגבול החבל המותר.

וגם לספר לך על....

תחושות פורחות

תָּלוּי בְּסַל

כַּדּוּר פּוֹרֵחַ

מֵצִיץ מַעַל

כְּמוֹ אוֹרֵחַ

חַג מְרַחֵף

נוֹקֵף חוֹמוֹת

וּמְעוֹפֵף

בֵּין עוֹלָמוֹת

יוֹדֵעַ גַּם

וְחָשׁ בִּטְחָה

תָּמִיד אַתְּ שָׁם

וּמַשְׁגִּיחָה

אוֹתִי עוֹצֶרֶת

בִּקְצֵה מֵיתָר

וּמְשַׁחְרֶרֶת

כְּשֶׁאֶפְשָׁר

וְרַק לְעִתִּים

לַמְרוֹת שֶׁאוֹהֶבֶת

כְּשֶׁאֲנִי קְצָת מַגְזִים,

אַתְּ נֶעֱלֶבֶת.

דודיק