על אי בודד

אחת השאלות הבלתי אפשריות שאנחנו נשאלים או שואלים לפעמים היא : "מה היית לוקח איתך לאי בודד". המחמירים גם מגבילים אותך במספר הפריטים, והכל כדי לנסות ולתהות על קנקן העדפותיך . ניסיון פתטי יש לומר, שאפשר להשוותו אולי לשאלה: "את מי אתה אוהב יותר את אבא או את אמא" כאשר הנשאל הוא ילד בן 3.

בלתי אפשרית אמרתי, כי יותר משאתה למד על האדם מבחירתו, אתה מתרשם ממה שהשאיר אחריו או במילים אחרות – כלום.

אבל פטור ב(לא) כלום אי אפשר ואני לא אתחמק .

שיסלחו לי סשא ארגוב (רצוי עם אריק אינשטיין ופסנתר), נתן אלתרמן, עט שופעת, נייר לכתיבה וזרעים של חיבה (בהנחה שבננות גדלות שם חופשי ובשפע). אני אקח איתי את מי שאני מאמין שגם תסכים. היא אהבתי הגדולה מכולם. זאת שאוכל לחיות רחוק ממנה – אבל לא בלעדיה.

את אשתי.

אִתְּךָ וּבִלְעָדַיִךְ

אֲנִי רוֹצֶה לִלְחֹשׁ בְּקוֹל חָזָק אֶת שְׁמֵךְ

לִפְלֹשׁ אֶל בֵּין שָׁדַיִךְ

אֲנִי יָכוֹל לִחְיוֹת, אֵי שָׁם רָחוֹק מִמְּךָ

אֲבָל לֹא בִּלְעָדַיִךְ

אָז בּוֹאִי וְנַחְלֹק בֵּינֵינוּ אֶת הַזְּמַן

כִּי אֶת הַלֵּב לֹא נִתַּן

אָז בּוֹאִי נִתְאַהֵב, כֵּן תְּנִי לִי רַק סִימָן

וְאֶסְתַּלֵּק לִי מִכָּאן

אֲנִי רוֹצֶה לִפְרֹט עַל כָּל נִימֵי נַפְשֵׁךְ

לָשִׁיר אֶת זִיו פָּנַיִךְ

אֲנִי יָכוֹל לִהְיוֹת, תַּלְתַּל בִּקְצֵה מִצְחֵךְ

אַךְ לֹא צֵל עַל עֵינַיִךְ

אָז בּוֹאִי וְנַפְלִיג, נַחְתֹּר בִּשְׁתֵּי סִירוֹת

יַחְדָּו לְאוֹתוֹ הַיַּעַד

אָז בּוֹאִי נַעֲשָׂה לְחוּד אוֹתָן בְּחִירוֹת

נִרְקֹד אוֹתוֹ הַצַּעַד.

אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְעוֹרֵר אֶל שַׁחַר עוֹלָמֵךְ

אֲנִי יָכוֹל לְהֵרָדֵם אֵי שָׁם רָחוֹק מִמֵּךְ

אֲנִי רוֹצֶה, אֲנִי יָכוֹל,

אֲבָל לֹא בִּלְעָדַיִךְ

סבאוהב דודיק