בדידות

רבות כבר נכתב בבלוג הזה על נחת בכלל ועל הנחת הסבאית בפרט. אני גם יודע לצערי, שלא הכל בחיים זה נחת. פשוט בחרתי לעסוק בעיקר בנחת וגרורותיה, כי שם מצאתי את מקורות השראתי העיקריים. אחת מצורות הנחת, אם אפשר כך לומר, קשורה ביכולת והנכונות שלי ליצור שיתופי פעולה עם הסובבים אותי. רעייתי, ילדיי, נכדיי, משפחתי וחבריי הטובים. דוגמא לשיתוף פעולה כזה תוכלו לראות בקישור הבא:

לעיתים אני מוצא את עצמי כותב גם על נושאים פחות "נחמדים".

הפעם בחרתי בשיר על בדידות עירונית. ואני בכלל מהכפר.

בְּדִידוֹת

לְעַצְמִי אֲנִי שָׁר

מַנְגִּינוֹת שֶׁיּוֹדְעוֹת לָגַעַת

אֲנִי לֹא מְאֻשָּׁר

אֶת עַצְמִי אֲנִי שָׁר לָדַעַת

בַּמִּרְפֶּסֶת  מִמּוּל

הָעֵינַיִם רוֹצוֹת לְהָשִׁיב

וְלַחֹשֶׁךְ  יֵשׁ גְּמוּל

כָּל אֶחָד מְנַסֶּה לְהַקְשִׁיב

זֶה הַלַּיְלָה בָּעִיר

וְעָצוּב בַּשְּׂדֵרָה

עִם סַפְסָל לְהַשְׂכִּיר

לְאוֹתָם אֵין בְּרֵרָה

וּבַבֹּקֶר אַחֲרֵי

שֶׁקָּשֶׁה אוֹ רָצוּי לֹא לִזְכֹּר

וְיוֹדֵעַ אַשְׁרֵי

לֹא חַיָּב לְהַבִּיט לְאָחוֹר

לְעַצְמִי אֲנִי שָׁר

מַנְגִּינוֹת שֶׁרוֹצוֹת לָדַעַת

לִצְלִילֵי הַגִיטָּר  

שֶׁמְּבַקֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ לָגַעַת

זֶה הַבֹּקֶר בָּעִיר

וְעָצוּב בַּשְּׂדֵרָה

עִם סַפְסָל שֶׁמֵּעִיר

אֶת אוֹתָם אֵין בְּרֵרָה

כָּל הַיּוֹם עִם עַצְמִי

בֵּין סַפְסָל בַּשְּׂדֵרָה לַגִיטָּר

וּמַקְשֶׁה לְתֻמִּי

מַה הוֹפֵךְ בֶּן אָדָם מְיֻתָּר

וְשׁוֹאֵל אֶת עַצְמִי

מַה הוֹפֵךְ בֶּן אָדָם מְאֻשָּׁר .

סבאוהב דודיק

מילים: דודיק הלפרין

לחן: גיא ויינגרטן