בא אביב, סיפור מגניב על...

צוץ וצוצה

בּוֹאִי צוֹצִי, נָעוּף מִכָּאן

הִגִּיעַ זְמַן קִנּוּן

נִמְצָא מָקוֹם בִּקְצֵה הַגַּן

נִבְנֶה לָנוּ שִׁכּוּן

כַּמָּה זְרָדִים מַסְפִּיק וְדַי

לִשְׁתֵּי בֵּיצִים וְלָךְ

אֲנִי אֶשְׁמֹר עָלַיִךְ, וַדַּאי

כִּי כָּל צוֹצָל מֻכְרָח

נָעוּף קְצָת עַל עַצְמֵנוּ

תִּרְאִי יִהְיֶה מַגְנִיב

נִפְלָא הוּא עוֹלָמֵנוּ

וּבֶטַח בָּאָבִיב.

חַכֵּה לִי צוֹץ אָעוּף אִתְּךָ

נִבְנֶה הַקֵּן עַכְשָׁו

אֲנִי אָטִיל בּוֹ בְּבִטְחָה

אֲבָל נִדְגֹּר יַחְדָּו

אֲנִי מִשְׁמֶרֶת רִאשׁוֹנָה

אַתָּה עַל הַתְּזוּנָה

פַּנֵּק אוֹתִי בְּמַתָּנָה

אַחֲרֵי הַכֹּל - יוֹנָה

נָעוּף כָּךְ עַל עַצְמֵנוּ

מַמָּשׁ יִהְיֶה מַגְנִיב

נִפְלָא הוּא עוֹלָמֵנוּ

וּבֶטַח בָּאָבִיב.

כָּךְ עָפוּ צוֹץ וְצוֹצָה גַּם

אֶל עֵץ הַצֶּאֱלוֹן

בִּקְּשׁוּ לִבְנוֹת שָׁם אֶת בֵּיתָם

אֲבָל אֵיזֶה חֶרְבּוֹן -

הִיא רָצְתָה תָּא הֲטָלָה

הוּא רָצָה סָלוֹן

עִם מִרְפֶּסֶת בַּטָּלָה

וּפֶתַח עִם וִילוֹן

הִיא בִּקְּשָׁה לִבְנוֹת מִטְבָּח

רָצוּי עִם מְזָוֶה

וְחַלּוֹן שֶׁגַּם נִפְתַּח

אַחֶרֶת, לֹא שָׁוֶה

הוּא רָצָה מִקְלַחַת,

אַמְבַּטְיָה הִיא בִּקְּשָׁה

אֲנִי קוֹרַעַת אֶת הַתַּחַת

מַגִּיעַ לִי - דָּרְשָׁה

הִיא בִּידֶה וְהוּא אַסְלָה

רָבִים כְּבָר שְׁעָתַיִם

הוּא עַקְשָׁן, הִיא בְּשֶׁלָּהּ

וְלֹא תָּרִים כְּנָפַיִם.

כָּךְ עָבָר חָלַף הַזְּמַן

הוּא כּוֹעֵס, הִיא מִתְפַּלֶּצֶת

הֵם רָצוּ רַק קֵן קָטָן

הַמָּעוֹן הָפַךְ מִפְלֶצֶת.

וּבֵינְתַיִם הֶחָתוּל

הִתְקָרֵב, לִקֵּק שְׂפָתַיִם

חֲסֵרָה פִּנַּת חִתּוּל

הִתְגָּרָה הוּא כָּךְ בַּשְּׁנַיִם

תִּתְוַכְּחוּ כָּאן עַד מָחָר

צֶמֶד חֶמֶד אֲבוּדִים

הָאַרְמוֹן סְתָם מְיֻתָּר

הִסְתַּפְּקוּ בְּקֵן זְרָדִים

שָׁם תָּטִילוּ שְׁתֵּי בֵּיצִים

תִּדְגְּרוּ כְּמוֹ צוֹצָלִים

שֶׁנּוֹרָא ,נוֹרָא רוֹצִים

לְגַדֵּל שְׁנֵי גּוֹזָלִים.

הִפְנִימוּ צוֹץ וְצוֹצָה גַּם

עָפוּ חִישׁ אֶל עֵץ הַזַּיִת

הִתְפַּיְּסוּ כְּמוֹ זוּג מֻשְׁלָם

וּבָנוּ בְּיַחַד בַּיִת

קֵן זְרָדִים הוּא לְתִפְאֶרֶת

גַּם הֵטִילוּ בּוֹ בֵּיצִים

כָּל אֶחָד דָּגַר מִשְׁמֶרֶת

וְעַכְשָׁו הֵם מְרֻצִּים.

קְצָת עָפוּ עַל עַצְמָם

אֲבָל הָיָה לָהֶם מַגְנִיב

כַּמָּה יָפֶה הוּא הָעוֹלָם

וּבֶטַח בָּאָבִיב.

דודיק