הנזל וגרטל מצאו דרכם חזרה הביתה בעזרת חלוקיי אבן שהשאירו על השביל

שביל האהבה 

הַשִּׁירִים הָלְכוּ סְחוֹר

וְלֹא מָצְאוּ דַּרְכָּם

אֲבָל זוֹ עֵת לִבְחֹר

הַלֵּב נוֹפֵל וְקָם

אֱמֶת יֵשׁ לְהַגִּיד

הִיא לֹא מִלָּה גַּסָּה

גַּם אִם זֶה קְצָת מַפְחִיד

אוּלַי אַתְּ מְנַסָּה?

רוֹצָה, לֹא יְכוֹלָה

כִּי יֵשׁ לָזֶה מְחִיר

תְּשׁוּבָה אוֹ שְׁאֵלָה

הַכֹּל כָּל כָּךְ שָׁבִיר

לָדַעַת אִם וְאֵיךְ לַחְזֹר

לָרֹגַע, לַשַּׁלְוָה

הֲיֵשׁ לִמְצֹא לַלֵּב מָזוֹר

בִּשְׁבִיל הָאַהֲבָה

וְיֵשׁ גַּם צַד שֵׁנִי

רוֹצֶה, מַרְגִּישׁ, חוֹשֵׁב

לְרֶגַע זֶה אֲנִי

שֶׁאֶת הַשִּׁיר כּוֹתֵב

אֶת הַמִּלִּים מַשְׁאִיר

כְּסִימָנֵי דְּרָכִים

בְּעֶזְרָתָם יָאִיר

לְאֵלֶּה שֶׁצְּרִיכִים

לָדַעַת אִם וְאֵיךְ לַחְזֹר

לָרֹגַע, לַשַּׁלְוָה

כְּדֵי לִמְצֹא לַלֵּב מָזוֹר

בִּשְׁבִיל הָאַהֲבָה.

דודיק