אהבה של סתיו

מה יש בו בסתיו הזה שגורם לי לשוב ולהתרגש בכל פעם מחדש. האם זאת ההתחדשות הממשמשת ובאה של החורף, המנביט את זרעיי הקיץ כהכנה למפגן הפריחה המרהיב של האביב. או שמא אלו הניסיונות הנואשים של הקיץ לשרוד, תוך שהוא נאחז בלוח השנה בציפורני החתול היבשים שלו.

ואולי זה בכלל התמהיל הבלתי צפוי של חום וקור, של הגשם עם רוח הקדים החמימה, כמו השילוב בין טעמים סותרים שאני כל כך אוהב. חמוץ ומתוק, ריבה עם בצל או זיתים שלמדתי לאהוב בארוחות הערב אצל סבתא חיה, לאחר שסיימתי לשקול את כל הביצים שאספנו יחד מהלול וסידרתי אותן בתבניות של שלושים.

הסתיו מוציא אותי מהשגרה אל המחשבות הנושאות את דמיוני הפרוע, בכרכרה  רתומה לסוסי מרוץ זקופי רעמה וזנב, למחוזות התשוקה הרחוקים.

הכל אבל ממש הכל הוא עניין של מצב הרוח המשתנה.

תחליטו אתם אם המצב משתנה או הרוח ונקדו בהתאם. כמובן לא לפני שאתם נזכרים שהרוח – תופעת הטבע הכי מוחשית, יחסית למשהו שאנחנו לא יכולים לראות אלא להרגיש בלבד – היא גם זכר וגם נקבה.

אגב, יש לי חבר שטוען בנחישות שהוא רואה רוחות, אבל אצלו זאת לא תופעת סתיו של שינויי צבע בטבע, אלא יותר עניין של שינוי בצבעי הכדורים של ""טבע"" שהוא לוקח או יותר נכון שוכח לקחת לפעמים.

בסתיו הבלתי יציב, אני מתנהג כמו זיקית של עונות השנה. סופג את הסביבה לתוכי. מחליף את צבעיי בהתאם ובעת מוזה, לוכד בעטי הארוכה רגעי חסד מופלאים מהטבע ומבלבל לכם את המוח עם השטויות שאני כותב.

הכל בסתיו נראה ונשמע קצת אחרת. גם האהבה הסתווית היא כזאת - הפכפכה, רבגונית וסוערת.

אהבה של סתיו

אֲנִי יָכוֹל לִבְרֹחַ

הַרְחֵק מִמֵּךְ

אֲבָל לֹא מִפָּנַיִךְ

אֲנִי יָכוֹל לִשְׁכֹּחַ

אֶת הֵד לִבֵּךְ

אֲבָל לֹא אֶת עֵינַיִךְ

הַמַּבָּט הַזֶּה הַכּוֹאֵב

שֶׁחוֹדֵר בְּאַחַת אֶל הַלֵּב

אָז בּוֹאִי נִתְאַהֵב.

אוֹמְרִים,

אַהֲבָה יֵשׁ בָּעוֹלָם

וּמָה אַתְּ אוֹמֶרֶת

אוֹמְרִים,

הִיא בָּרָה וּזְמִינָה לְכֻלָּם

וְאִתָּךְ, תָּמִיד זֶה אַחֶרֶת

אֲנִי לֹא מַרְגִּישׁ נֶעֱלָב

לְעַצְמִי זֶה בָּרוּר מֵאֵלָיו

אָז בּוֹאִי וְנֹאהַב

הַשָּׁנִים כְּבָר חָלְפוּ

גַּם אֲנַחְנוּ

וְנוֹתְרוּ לָנוּ רַק אַכְזָבוֹת

הַמִּלִּים נִשְׁדְפוּ

כִּי הוֹלַכְנוּ

שׁוֹלָל אֶת אוֹתָן אֲהָבוֹת

אַתְּ שִׁדַּלְתְּ אוֹתִי לַעֲזֹב

וְחָלַמְתְּ לְבַדֵּךְ אֶת הַטּוֹב

אָז בּוֹאִי לֶאֱהֹב

אוֹמְרִים,

שֶׁבַּחוּץ יֵשׁ כְּבָר סְתַו

חֲצָבִים לְתִפְאֶרֶת

אוֹמְרִים,

הֵם פּוֹרְחִים לַמְרוֹת וְעַכְשָׁו

כְּמוֹ אוֹתָהּ אַהֲבָה, אֵין אַחֶרֶת

וַאֲנִי כְּמוֹ אוֹתָם חֲצָבִים

נֶאֱחַז בְּתוּגַת הַסְּתָוִים

אָז בּוֹאִי נִשָּׁאֵר אוֹהֲבִים.

סבאוהב דודיק

לרפי, רק כדי שיהיה מושלם